שיר עד - שיא הכיף - מילים: חיים חפר | לחן: גיל אלדמע | ביצוע: חבורת שהם, 2012 - Shoham Group

מוזמנים להירשם ל"שיר עד" ◁ בלחיצה על הפעמון ???? תוכלו לקבל הודעה על כל סרטון חדש שעולה כאן ◁ נשמח לתגובות. תודה. http://www.youtube.com/c/שירעד
תיאור השיר:
-----------------
מילים: חיים חפר (2012-1925) |
לחן: גיל אלדמע (2014-1928) |
ניהול מוזיקלי ועיבוד: מרדכי (מוטקה) שלף (נ' 1933) |
ביצוע: חבורת שהם |

שנת כתיבה: 1944 | שנת הלחנה: 1947 | שנת הוצאת תקליטור: 2012.

חיים חפר כתב את השיר "שיא הכיף" ("Si HaKeif") בשנת 1944.

גיל אלדמע הלחין את השיר בשנת 1947, בהיותו בפלמ"ח. היה זה בעקבות פגישה עם חיים חפר (אז חיים פיינר), שביקש חומר לתכנית של תחנת הרדיו המחתרתית של ארגון ההגנה, "קול ישראל', ומסר לאלדמע את השיר. שיר זה הוא הראשון שאלדמע הלחין. הוא נדפס בפרסום הפלמ"ח, בחתימה ח.פ. (חיים פיינר) ו"גיל", ובוצע על-ידי הצ'יזבטרון. (ציפי פליישר: "התפתחותו ההסטורית של שיר העם העברי", חלק ב', דוקומנטציה).

השיר מתאר ויכוח על משמעותו של הכיף.
הוא נכתב, ככל הנראה, בעקבות הוויכוח סביב יעדי ההתגייסות של אנשי היישוב.
סיפר עמוס רודנר: "לקראת 1944 היה ויכוח גדול אם הנוער העברי צריך להתגייס לכוח המגויס של 'ההגנה', לפלמ"ח או לבריגדה היהודית שעמדה לקום בצבא הבריטי. דוד בן-גוריון ומשה שרתוק (לימים שרת) - שהאמינו מאוד בצורך להשתתף במאמץ המלחמתי נגד הנאצים וגם בתועלת המדינית שתצמח מכך ליישוב היהודי ('המדינה שבדרך') - עברו במחנות הפלמ"ח ועמלו לשכנע את הפלמ"חניקים להתגייס ל'בריגדה'. הוויכוח המרכזי היה מה יותר חשוב לעם היהודי; ויכוח שבמסגרתו כתב יצחק שדה את הרשימה 'מי יישא את הרובה העברי?!'. אבל מתחת לפני השטח רחשה גם השאלה איפה יותר 'כיף' [...]" (מתוך "זיכרונות אמנון בקר - רגע לפני שאתה שוכח").

מילות השיר נדפסו בסוף שנת 1946/תחילת שנת 1947 בשירון "לְפֶתַח אָהֳלֵינו - צרור פזמונים", בפרק "סביב הפינג'אן".
בשנת 1974 נדפס השיר שוב בספר "משפחת הפלמ"ח / ילקוט עלילות וזמר", בעריכת חיים גורי וחיים חפר (הוצאת "ידיעות אחרונות"). בהקדמה לשיר נכתב: "לעולם לא נדע מה באמת היה שיא הכיף. עדיין הדעות חלוקות. אי לכך, הוקמה ועדת חקירה לבירור הבעיה הזאת; ואלה ממצאי הוועדה:" (מהדורה רביעית 1977, עמ' 75-74).

השיר, המובא כאן בביצוע חבורת שהם, נטבע בשנת 2012 בתקליטור לא מסחרי שהוציאה החבורה, "שיא הכיף - שירי-עם שובבים".
תמונה של עטיפת התקליטור מלווה את הסרטון.

אז בין החבר'ה הויכוח התעורר
(זה היה בערב חורף, מסתבר),
כל בחור וטוב שאג והתלהב -
נחלקו דעות החבר'ה, מה זה כיף?

אז קם אחד החבר'ה ואמר ברורות:
שיא הכיף אצלי - בילוי עם נערות.
וכך לומר לה מול שמי-לילה רחבים:
את נעלייך אשבץ בכוכבים...

וכשאומר לה קומפלימנטים עד-בלי-די -
היא תתנפל על צווארי אז, בחיי!
והאביב, יא-שייך, יחזור וילבלב,
וזהו זה. לדעתי, זה שיא הכיף...

אז בין החבר'ה הויכוח התעורר...

אז קם שני מביניהם ושח בנאום:
אם קומזיץ יש - הן לא יחסר לנו מאום,
כי למראה צלי ליבי ממש רועד,
וכוס היין בידנו תלהט.

הן אז נאכל, נשתה וזמר נזמר:
הוי, הבו קומזיץ שלעד לא ייגמר,
ואל כרה, אחים, נבואה ונסב -
וזהו זה. לדעתי, זה שיא הכיף.

אז בין החבר'ה הויכוח התעורר...

אז השלישי אמר: חלום אני חולם -
אני רוכב, אני רוכב על המם-מם,
ובחיוך חביב לוחש לו: שמע, ברנש,
ודאי תואיל לצאת הלילה קצת לא"ש...

וכשייפול עייף, אין כוח, על הגב,
וכבר יבין אז בעצמו, מה שה לרכב -
אצעק לו: קום! הסתערות! לקראת אויב!
וזהו זה. לדעתי, זה שיא הכיף.

אז בין החבר'ה הויכוח התעורר...

אך עת אחרון מבין החבר'ה פיו פתח -
מיד הוחלט כי שיא הכיף זה הפלמ"ח.
זו רכיבה, זה קומזיץ, שיר ונערות,
והתפקיד אשר קְרָאָנוּ ממדורות.

וזה הלילה הנוכרי שבין גבולות,
וזהו צו למפעלים ופעולות,
וזהו שיר החברים מלב אל לב,
וזהו זה. לדעתי, זה שיא הכיף!

הקלטה ועטיפת תקליטור: באדיבות רפאל בינדר - הקלטה וניקוי דיגיטלי rafibi.

עריכה: אתי ירוחמי || "שיר עד" - שימור הזמר העברי - Shir Ad.

אהבתם את הסרטון? ???? מוזמנים לעשות ???? ולהגיב.