שיר עד - היו לילות - מילים: יעקב אורלנד | לחן: מרדכי זעירא | שירה: גיתית שובל, 1992 - Gitit Shoval

מילים: יעקב אורלנד (2002-1914) |
לחן: מרדכי זעירא (1968-1905) |
עיבוד: רון דרויאן (נ' 1958) |
שירה: גיתית שובל (נ' 1965) |

שנת כתיבה והלחנה: 1939 | שנת הוצאת תקליטור: 1992.

על השיר "היו לילות" ("There Were Nights") ("Hayu Leylot") מספר חוקר הזמר העברי, אליהו הכהן (חדשות בן עזר, גיליון מס' 833, 15/4/2013):

יעקב אורלנד ומרדכי זעירא חיברו את השיר באחד מלילות הקיץ של שנת 1939, עבור התכנית השלישית של התיאטרון הסטירי, "כל הרוחות", "הגפיר האמיץ יחיא", שעלתה בקיץ 1939. ביצעה אותו הזמרת שֶלִי שרונה (1994-1913).

השיר חובר ב"מועדון המלצרים" שברחוב נס ציונה בתל אביב, שאותו ניהל חצקל איש כסית, ונרשם על מפית שולחן רחבה, תחת הכותרת "Romance".

גרסת המקור הכתובה של "Romance" ארוכה מהגרסה המושרת המוכרת של "היו לילות". היא כוללת בית ראשון כפתיח (פרולוג). אחריו שלושה בתי שיר ופזמון ("רפריין"), אחריהם שוב שלושה בתים ופזמון, ובסיום בית חותם ("אפילוג"):
(פרולוג) לוּ גַם גַּנִּים נָטַעְתִי מִסָּבִיב, / לוּ כָּל פְּרָחַי שָׁתַלְתִי וְרִוִיתִי, / אֵיכָה יוּכַל לָבוֹא לִי עוֹד אָבִיב / וְהַשִׁירִים גָּוְעוּ כְּבָר בַּעֵינָיִם.
(I) הָיוּ לֵילוֹת, אֲנִי אוֹתָם זוֹכֶרֶת, / אֲנִי אוֹתָם עַד סוֹף יָמַי אֶשָּׂא, – / בַּמִּשְׁעוֹלִים בֵּין דְּגָנְיָה לְכִנֶּרֶת / עָמְדָה עֶגְלַת חַיַי הָעֲמוּסָה.
(II) וְהוּא נִגַּשׁ: שִׁמְעִי אֵלַי, קְטַנְטֹנֶת, / אֲנִי בָּנִיתִי בַּיִת לְשִׁבְתֵּךְ, / אַתְ תִּרְקְמִי בָּעֶרֶב לִי כֻּתֹנֶת, / אֲנִי אֶנְהַג בַּיוֹם אֶת עֶגְלָתֵךְ.
(III) הוּא הָיָה אָז בָּהִיר וְגָבוֹהַ כְזֶמֶר, / הוּא נָהַג עֲגָלוֹת לַשָּׂדֶה הָרָחָב, – / וַאֲנִי לוֹ כֻּתֹנֶת הָיִיתִי רוֹקֶמֶת, / כֻּתֹנֶת שֶׁל תְּכֵלֶת עִם פֶּרַח זָהָב.
(פזמון) וְשָׁמַיִם שֶׁל מַאי אָז הָיוּ בָּעוֹלָם / וְיָרֵחַ שֶׁל כֶּסֶף הֵאִיר אֶת לֵילָם / וּשְׁנֵיהֶם אָהֲבוּ בְּצִלּוֹ שֶׁל אִילָן.
(IV) הָיוּ לֵילוֹת, אֲנִי אוֹתָם זוֹכֶרֶת, / וְהוּא אֶת הָעֵצִים בַּגַן הֵעִיד, / אֶת הַשְׁבִילִים בֵּין דְּגָנְיָה לְכִנֶּרֶת / אֲשֶׁר אוֹתִי יִשְׁמוֹר לוֹ לְתָמִיד.
(V) הָיָה הוֹלֵך וְשָב אֵלַי קוֹדֵחַ, / הָיָה נוֹשֵׂא דְמוּתִי מִמוּל פָּנָיו, / הַגִידוּ נָא, הֲיֵש בָּכֶם יוֹדֵעַ / אֵי אָנָה זֶה הָלַך לוֹ וְלֹא שָׁב.
(VI) אָז אָמַרְתִי לִבְכּוֹת, אָז הָיִיתִי נִדְהֶמֶת, / בְּשָׂדוֹת רְחוֹקִים עוֹד הָלַכְתִי אֵלָיו, / אָנֹכִי עוֹד נוֹשֵׂאת כֻּתָּנְתוֹ הַמְרֻקֶּמֶת, / כֻּתֹנֶת הַתְכֵלֶת עִם פֶּרַח זָהָב.
(פזמון) כִּי שָׁמַיִם שֶׁל מַאי עוֹד עוֹמְדִים בָּעוֹלָם, / כִּי יָרֵחַ מַכְסִיף עוֹד מֵאִיר לְכֻלָּם, / כִּי אָהוּב עוֹד הַצֵּל שֶׁל צַמֶרֶת אִילָן.
(אפילוג) יֵשׁ בָּעוֹלָם חִידוֹת לְלֹא פִּתְרוֹן / וְשִׁיר וּפֶרַח יֵשׁ שֶׁלֹא יָנוּבוּ. / אַךְ רַק עִם שִׁיר, עִם פֶּרַח אַחֲרוֹן / בּוֹכִים עַל אָהוּבִים שֶׁלֹא יָשׁוּבוּ.

בגרסה הסופית המקוצרת והמושרת של השיר, נשארו רק ששת הבתים שבמרכז השיר, שבהם סיפור העלילה. הסיבה להשמטת בתי השיר האחרים: התאמת הלחן של זעירא למילים.

אורלנד, אשר לא ויתר על הלחנת הנוסח המלא של השיר, מסר אותו למלחין, עמנואל עמירן (1993-1909), תחת הכותרת "בין דגניה לכנרת", אך הדבר לא קרה והשיר המלא נגנז.

"היו לילות" זכה להיות אחד השירים המוכרים, האהודים והמושמעים ביותר בזמר העברי.
אחרי שלי שרונה, ביצעו אותו זמרות רבות, כמו חנה קיפניס (1995-1910), לאה דגנית (1985-1907) ושושנה דמארי (2006-1923). אך את עיקר פרסומו העניקה לו הזמרת אסתר עופרים (נ' 1941), שהקליטה אותו בשנת 1961 בעיבודו התזמורתי של שמעון כהן (נ' 1937). בביצועהּ ראה זעירא את הביטוי הנאמן מכולם לרוח השיר.

הביצוע, המובא כאן לשיר מפי גיתית שובל, נטבע בשנת 1992 בתקליטור "לילה לילה - גיתית שובל שרה את מרדכי זעירא" (NMC).
תמונה של עטיפת התקליטור מלווה את הסרטון.

ביצועים נוספים לשיר נמצאים גם הם בערוץ יוטיוב זה של "שיר עד", בפלייליסטים "יעקב אורלנד ו"מרדכי זעירא", מפי:
לאה דגנית (1985-1904);
שושנה דמארי (2006-1923);
אסתר עופרים (נ' 1941) - ביצוע משנת 1982;
אסתר עופרים (נ' 1941) - ביצוע משנת 1988;
מיכל פרס (נ' 1942);
צילה דגן (2004-1946);
חדוה עמרני (נ' 1944);
רונית אופיר (נ' 1951);
חני דינור (נ' 1964);
רוני גינוסר (נ' 1987);
חבורת הזמר "בנות מסילות".

היו לילות, אני אותם זוכרת,
אני אותם עד סוף ימי אשא, -
במשעולים בין דגניה לכינרת
עמדה עגלת חיי העמוסה.

והוא ניגש: שמעי אלי, קטנטונת,
אני בניתי בית לשבתך,
את תרקמי בערב לי כותונת,
אני אנהג ביום את עגלתך.

הוא היה אז בהיר וגבוה כזמר, ( - מושר: הוא היה אז תמיר וגבוה כזמר)
הוא נהג עגלות לשדה הרחב, -
ואני לו כותונת הייתי רוקמת, ( - מושר: ואני לו כותונת אז הייתי רוקמת)
כותונת של תכלת עם פרח זהב.

היו לילות, אני אותם זוכרת,
והוא את העצים בגן העיד, ( - מושר: והוא את העצים בגן העיר)
את השבילים בין דגניה לכינרת,
כי רק אותי ישמור לו לתמיד.

היה הולך ושב אלי קודח,
היה נושא דמותי ממול פניו,
הגידו נא, היש בכם יודע
אי אנה זה הלך לו ולא שב?

אז הייתי בוכה, אז הייתי נדהמת,
בשדות רחוקים עוד הלכתי אליו,
אנוכי עוד נושאת כותנתו המרוקמת,
כותונת של תכלת עם פרח זהב.

היו לילות, אני אותם זוכרת,
אני אותם עד סוף ימי אשא.

הקלטה ועטיפת תקליטור: באדיבות רפאל בינדר - הקלטה וניקוי דיגיטלי rafibi.

עריכה: אתי ירוחמי.

שיר עד - העמותה למורשת הזמר העברי - Shir Ad.

להרשמה לערוץ "שיר עד" ביוטיוב ◄ https://www.youtube.com/channel/UCwgUy2j5iufGYXRO3pXWXxw