הקרב על קיבוץ נגבה. במשך כ-3 חודשים ניסה הצבא המצרי לכבוש את הקיבוץ. זהו קרב גבורה נחוש ועיקש.

קיבוץ נגבה הוקם בשנת 1939 במקום חיוני ואסטרטגי: מצפון-מזרח לצומת כביש מג'דל (אשקלון)-בית-גוברין ו"כביש הנגב הפנימי". במלחמת העצמאות היה הקיבוץ מוצב חוץ ראשון של מרחב "גבעתי" כלפי חלוץ הצבא המצרי.
מדרום, במרחק של כ-1,700 מטר, שוכנת מצודת המשטרה עיראק-סוידאן שנתפסה על-ידי המצרים עוד ב-12 במאי 1948. היא חלשה על הצומת ועל נגבה והטרידה את הקיבוץ.
ב-21 במאי צוות קרב ממונע מצרי הפגנת כוח מול נגבה שלוותה בהפצצה כבדה מן האוויר. ההפצצה גרמה לאבדות בכוח אדם ולנזקים חמורים לרכוש. בין החללים היה מא"ז נגבה - יצחק דובנו ("יואב"). בהמשך הטרידו המצרים מדי יום את המשק, כשהם מפעילים אש טנקים וארטילריה כבדה, מפציצים מן האוויר ומבצעים סיורים אלימים. את מגיני נגבה תגברו כיתת מרגמות בינוניות ושתי מחלקות מגדוד 53 "גבעתי". כן תפסה יחידה אחרת מ"גבעתי" ב-28 במאי את מחנה ג'וליס, שנועד להוות בסיס להתקפות נגד על כוחות אויב שתקפו את נגבה.
בסוף מאי הגנו בנגבה הכוחות הבאים: 70 חברים (בהם נוער הכשרה צעיר, כולל 10 בנות בתפקידי קשר) וכ-70 מחיילי "גבעתי". חימושם של המגינים כלל 80 רובים, 20 תת- מקלעים, 6 מקלעים, 3 מרגמות 2 אינץ', 2 מק"בים, 2 מרגמות 81 מ"מ, פיא"ט אחד, 200 רימוני-יד ו-500 בקבוקי מולוטוב.
המשק היה מחופר ומבוצר להגנה, היו 13 עמדות היקפיות עם קשר טלפוני ביניהן. עמדות אלה היו מיועדות לארבעה עד ששה לוחמים כל אחת. בשטח הקיבוץ נחפרו תעלות קשר שחיברו את כל המוצבים, את הבונקרים, מחסני התחמושת, המרפאה, המפקדה שהתחברו לחפירות בקיבוץ. בכל עמדה היה מכשיר טלפון שדה, ומרכזייה שחיברה את כל העמדות ושלטה על הקשר ביניהן. סביב הגדרות נטמנו ארבעה שדות מוקשים ותשע חגורות מוקשים, במספר כולל של כ-2,200 מוקשים. מוקשים נגד רכב וסוגים שונים של מוקשים נגד אדם, ומוקשים מאולתרים. שדות מוקשים אלה נפרסו לכיוון צפון מזרח למשלט עיבדיס, לדרום עד לקרבת משטרת עיראק סווידאן, למערב עד לגבעה 113 ובמזרח עד לשדות בית עפה. האנשים היו בעלי ניסיון בפעולה תחת אש והפגזות.
ב-1 ביוני נערכו המצרים להתקפה על נגבה במגמה לכבשה. הביצוע הוטל על גדוד מספר 1, ששימש כעתודת חיל המשלוח המצרי, וקיבל סיוע שכלל תותחי 25 ליטראות, סוללת תותחי 3.7 אינץ', פלוגת שריוניות, ופלוגת טנקים קלים שהופעלה לראשונה במלחמה, המצרים האמינו כי תביא להם ניצחון קל. תוכניתם קבעה כי התוקפים יכתרו את נגבה מכל עבריה ואחר יפרצו אליה מדרום, כשהשריון נע בראש הכוח.
ב-2 ביוני החלה ההתקפה. בחיפוי ירי ארטילרי כבד שהחל בחצות וגבר לקראת שחר, התקדמו שלושה טורי שריון שכללו 7 טנקים ו-12 שריוניות מכיוון משטרת עיראק-סוידאן, ומאחוריהם יחידות החי"ר. התוקפים הסתייעו גם בריכוז גדול של נשק מסייע וב-2 מטוסי קרב שהפציצו את נגבה. בשעה 07.00 הגיעו הטנקים למרחק כ-100 מטר מהגדר הדרומית של המשק, אך החי"ר לא הצליח להתקדם בעקבותיהם עקב האש החזקה של המגינים, שגרמה לו אבדות רבות. הטנקים ניסו לפרוץ בפאה הדרומית-מערבית של הקיבוץ, כשהם פועלים מול עמדות 6, 7 ו-8. כל העמדות הללו נפגעו. טנק החלוץ הצליח לפרוץ את הגדרות ועלה על עמדה 6. כל צוות העמדה נפגע ונסוג, והלוחם היחיד שנותר שלם הטיל על הטנק בקבוק מולוטוב; גם אחד מחיילי "גבעתי" רץ לעבר הטנק והטיל בו בקבוק מולוטוב; למקום הגיע גם צוות פיא"ט מעמדה 7 שתקף אף הוא את הטנק. למרות זאת, לא נפגע הטנק, אולם להפתעת המגינים החל לפתע לסגת, ואנשי נגבה מיהרו ותפסו את העמדה ההרוסה. בעקבות נסיגת הטנק החלה נסיגה כללית של הכוח המצרי. התברר כי בדיוק בשלב זה הופיעה באגפם של המצרים יחידת הג'יפים "חיות הנגב", שהזעיק מח"ט "גבעתי" ממחנה חצור. היחידה פשטה על המצרים, מצד ג'וליס, ובהגיע הג'יפים למרחק כמה מאות מטרים מהטנקים המצריים נפרשו כמניפה ופתחו במכת אש עזה לעברם. פשיטה זאת הכריעה סופית את הקרב, ובנוסף שני טנקים עלו על מוקשים בעת ההסתערות רק סייעה לנסיגתם. הם נסוגו בשעה 11.00, תוך הזעקת מטוסים לעזרתם והעלאת מסך עשן. החי"ר המצרי סבל אבדות כבדות מאש המגינים.
אבדות האויב 100 הרוגים ופצועים. כן נפגעו 4 טנקים ו-2 זחליות נושאות ברן. אבדותינו היו 8 הרוגים ו-11 פצועים.
ההתקפה השנייה בוצעה ב-12 ביולי. הפעם תקפו המצרים בכוח של 3 גדודים, כאשר 2 גדודים מבטיחים את האגפים, וגדוד מובחר מתוגבר ועימו פלוגת טנקים ופלוגת שריוניות, תוקף את הקיבוץ בסיוע ארטילרי כבד. ההתקפה החלה בבוקר מכל הכיוונים, בעת ובעונה אחת. במשך כ-5 שעות הותקפה נגבה באש תלולה ושטוחת מסלול וגם ע"י מטוסים, ובשעה 11.00 החלה ההסתערות. זו נבלמה בטווח 150 מ' מהגדר. המצרים נסוגו בשעה 13.00 להתארגנות, וההפצצה וההפגזה חודשו. בשעה 16.00 נערכה הסתערות נוספת, שנבלמה על סף הגדר הממוקשת. המצרים נסוגו סופית. אבדותיהם היו כ-300 הרוגים ופצועים, וכן איבדו טנק ו-4 זחליות נושאות ברן. אבדותינו היו 5 הרוגים ו-16 פצועים.
הגנת המופת של נגבה הפכה לסמל עמידת יישובי ההגנה המרחבית, והדגישה את יתרונם של המעטים הלוחמים על חירותם, אדמתם וביתם, מול הרבים מחפשי הניצחון הקל.
המוזיאון הפתוח בנגבה הוא מקבץ של אתרים בקיבוץ נגבה. בין האתרים, שחזור של "חומה ומגדל", הקרנת סרטים היסטוריים בצריף חדר האוכל, הטנק המצרי, מגדל המים הנקוב, האנדרטה בבית הקברות הצבאי, גבעת תום ותומר לזכר 73 חללי אסון המסוקים ועוד.
הקיבוץ הוקם על ידי גרעין "גבעת גנים" של חברי השומר הצעיר מפולין, אליו הצטרפו החברים הפולנים של גרעין "שמיר" שרוב חבריה עלו מרומניה. היישוב הוקם ב-12 ביולי 1939 כיישוב חומה ומגדל, בסיוע חברי קיבוץ גבעת ברנר. בעת הקמתה הייתה נגבה הנקודה היהודית הדרומית ביותר בכל ארץ ישראל, למעט סדום על חוף ים המלח.
לא עלה ביד המצרים לכבוש את הקיבוץ. במבצע יואב הובס הצבא המצרי, וב-9 בנובמבר 1948, לאחר כמה ניסיונות נפל, נכבשה משטרת עיראק סואידן על ידי כוחות צה"ל. חברי הקיבוץ החלו מיד בשיקום הריסותיה.