שיר עד - צלילי קסטה רחוקים (פלורידה) - מילים: נתן יונתן | לחן: רם גורן | שירה: רונית אופיר, 2002

מוזמנים להירשם לערוץ "שיר עד" ◄ בלחיצה על הפעמון ???? תוכלו לקבל הודעה על כל סרטון חדש שעולה כאן ◄
https://www.youtube.com/channel/UCwgUy2j5iufGYXRO3pXWXxw
תיאור השיר:
-----------------
מילים: נתן יונתן (2004-1923) |
לחן: רם (רמי) גורן |
פסנתר: רמי הראל |
שירה: רונית אופיר (נ' 1951) - Ronit Ophir |

שנת כתיבה: אביב 1985 | שנת הלחנה: לכל המאוחר 1990 | שנת הוצאת תקליטור: 2002.

השיר "צלילי קסטה רחוקים" ("פלורידה") ("Have To Go Back") ("Tzarich LaChazor"), הוא אחד משירי אמריקה הרבים שכתב נתן יונתן. השיר עוסק בגעגועים לבית, לארץ שנותרה מאחור.

נתן יונתן כתב את השיר באביב 1985, בניו-יורק, במהלך סבב הרצאות שקיים בארה"ב. בעת שהיה במיאמי שבדרום-מזרח מדינת פלורידה בארה"ב, הוא עלה על מונית סוברו שנהגהּ, ישראלי לשעבר, אכול געגועים לארץ, השמיע מתוך קסטה שירים של להקת הגבעטרון.

נתן יונתן שילב בשיר שורה משירו של המשורר האמריקני רוברט פרוסט (Robert Frost) (1963-1874), "מות השכיר" ("The Death of the Hired Man"):
“Home is the place where, when you have to go there, They have to take you in”.
את השורה הזאת תרגם יונתן כך: הבית הוא מקום שאם אתה חייב/צריך לשוב אליו תמיד פתוחה בו דלת לקראתך".

יונתן ייעד את השיר לרונית אופיר, לאחר שנכח בהופעה שלה בניו-יורק והתרשם מקולהּ.

שלא כרוב שיריו המזומרים, שאותם כתב ללחנים שהוגשו לו, נימנה שיר זה על מספר מצומצם של שירים שאותם כתב יונתן באופן יוצא דופן שלא על בסיס לחן קיים. (שיר נוסף, שנכתב באופן זה, גם כן עבור רונית אופיר, הוא השיר "צריך לחזור").

השיר נדפס בשנת תשמ"ט, 1988, בספרו של נתן יונתן, "שירים על קו הרכס" (תל אביב: הוצאת זמורה-ביתן).
בשנת תשנ"ג, 1993, שב השיר ונדפס בספרו של נתן יונתן, "שירים על אדמה ומים : מבחר מהשנים 1941־1991" (בני־ברק : ספרית פועלים).

רונית אופיר הקליטה את השיר מספר פעמים. הראשונה שבהם היתה בשנת 1990.

השיר, המובא כאן בביצועהּ, נטבע בשנת 2002 בתקליטור "את תלכי בשדה - עוד שירים לנגה - רונית אופיר | רמי הראל - פסנתר".
תמונה של עטיפת התקליטור מלווה את הסרטון.

סרטון, ובו נתן יונתן מקריא את השיר, עם מוזיקת רקע של נחום (נחצ'ה) היימן (2016-1934), נמצא גם הוא בערוץ יוטיוב זה של "שיר עד", בפלייליסטים "נתן יונתן" ו"נחום (נחצ'ה) היימן".

פלורידה היתה זורמת יערות אביב
ובמבול צפים שני אנשים זרים
בתוך תיבת-סובארו.
ופתאום בין הוא לבין אני
פתחה בניגונים קסטה אכולת-געגועים
וכל האז וכל השם זרם עם השירים.

הפלורידה הזאת, הפרחונית,
לא ראתה אפילו בחלום
דליקת-שדה של חרציות,
טירוף-פרגים של דם וארגמן,
שיטה פורחת זהובה
שמשגעת אפלולית פרדס זקן
ושכוח-אל בקצה-המושבה.

הבית זה מקום
שאם אתה חייב לשוב אליו
תמיד פתוחה בו דלת לקראתך.
שירים הם לפעמים האהבה האחרונה
לבית שרחק.

עכשיו שם בטח לילה,
פנסי הוִיה-מאריס
נדלקים לאורך כביש החוף.
הדיונות מחשיכות.
חבלי כביסה תופחים ברוח-ים מלוחה.

אמא שלי אמרה לי:
"ילד, כשתהיה רחוק שם לבדך,
החברים הכי טובים שלך יהיו געגועיך".

תשים עכשיו קסטה,
שנגמע את סם-המנגינות מתוק ומר.

הבית זה מקום
שאם אתה צריך לשוב אליו
תמיד פתוחה בו דלת לקראתך.
שירים הם לפעמים האהבה
האחרונה לבית שרחק.

הבית זה מקום
שאם אתה חייב לשוב אליו
תמיד פתוחה בו דלת לקראתך.
שירים הם לפעמים
האהבה האחרונה
לבית שרחק.

הקלטה ועטיפת תקליטור: באדיבות רפאל בינדר - הקלטה וניקוי דיגיטלי rafibi.

עריכה: אתי ירוחמי || "שיר עד" - העמותה למורשת הזמר העברי - Shir Ad.

אהבתם את הסרטון? ???? מוזמנים לעשות ???? ולהגיב.