מילים: נפתלי הרץ אימבר (1909-1856) |
לחן: עממי |
עיבוד: לא ידוע |
ביצוע: אל ג'ולסון (1950-1886) |
שנת כתיבה: 1878.
מתוך תקליטור 1 של שירי המחתרות "באור ובסתר - משירי העוז והמרי", בהפקת העמותה למורשת הזמר העברי, 2010.
שיר עד - העמותה למורשת הזמר העברי - Shir Ad.
נפתלי הרץ אימבר כתב את הנוסח הראשון של "תקוותנו" בשנת 1877/8 ברומניה. בשנת 1882 עלה אימבר לארץ. במהלך ביקוריו במושבות הוא הוסיף לשיר בתים, וב-1884 התגבש נוסחו הרחב הכולל תשעה בתים.
השיר בנוסחו זה פורסם לראשונה שנתיים לאחר מכן, בספר השירים הראשון של אימבר, "ברקאי" (ירושלים, 1886).
בשנת 1887 שמואל כהן (1940-1870), איש העלייה הראשונה, התאים לשיר את לחנו המושר כיום, שמקורו בשיר עם רומני בשם "העגלה והשוורים".
בשנת 1895 הוחלף שם השיר מ"תקוותנו" ל"התקווה".
בשנת 1905 שינה המחנך, ד"ר יהודה לייב מטמון-כהן, שני משפטים בשיר: את "לשוב לארץ אבותינו לעיר בה דוד חנה" שינה ל"להיות עם חופשי בארצנו ארץ ציון וירושלים"; את "התקווה הנושנה" שינה ל"התקווה שנות אלפים".
"התקווה" הפך להימנון ביישוב ובתנועה הציונית; הוא הוכר כהימנון מדינת ישראל עם הקמתה, אך רק בשנת 2004 עוגן בחוק הישראלי.
הגירסה המובאת כאן הוקלטה בעשור של 1930 ומושרת בהגייה אשכנזית. מבצע השיר, אל ג'ולסון (כשלצידו מקהלה), היה זמר ג'אז, שחקן ובדרן יהודי-אמריקני מפורסם ביותר.
מלווה את הסרטון תצלום הבית הראשון והפזמון של "תקוותנו", בכתב ידו ובחתימתו של נפתלי הרץ אימבר. תרס"ח, 1908 (לקוח מ-he.wikipedia).
כל עוד בלבב פנימה
נפש יהודי הומייה,
ולפאתי מזרח קדימה
עין לציון צופייה.
עוד לא אבדה תקוותנו,
התקווה הנושנה -
לשוב לארץ אבותינו,
לעיר בה דוד חנה.
עריכה: אתי ירוחמי
לחן: עממי |
עיבוד: לא ידוע |
ביצוע: אל ג'ולסון (1950-1886) |
שנת כתיבה: 1878.
מתוך תקליטור 1 של שירי המחתרות "באור ובסתר - משירי העוז והמרי", בהפקת העמותה למורשת הזמר העברי, 2010.
שיר עד - העמותה למורשת הזמר העברי - Shir Ad.
נפתלי הרץ אימבר כתב את הנוסח הראשון של "תקוותנו" בשנת 1877/8 ברומניה. בשנת 1882 עלה אימבר לארץ. במהלך ביקוריו במושבות הוא הוסיף לשיר בתים, וב-1884 התגבש נוסחו הרחב הכולל תשעה בתים.
השיר בנוסחו זה פורסם לראשונה שנתיים לאחר מכן, בספר השירים הראשון של אימבר, "ברקאי" (ירושלים, 1886).
בשנת 1887 שמואל כהן (1940-1870), איש העלייה הראשונה, התאים לשיר את לחנו המושר כיום, שמקורו בשיר עם רומני בשם "העגלה והשוורים".
בשנת 1895 הוחלף שם השיר מ"תקוותנו" ל"התקווה".
בשנת 1905 שינה המחנך, ד"ר יהודה לייב מטמון-כהן, שני משפטים בשיר: את "לשוב לארץ אבותינו לעיר בה דוד חנה" שינה ל"להיות עם חופשי בארצנו ארץ ציון וירושלים"; את "התקווה הנושנה" שינה ל"התקווה שנות אלפים".
"התקווה" הפך להימנון ביישוב ובתנועה הציונית; הוא הוכר כהימנון מדינת ישראל עם הקמתה, אך רק בשנת 2004 עוגן בחוק הישראלי.
הגירסה המובאת כאן הוקלטה בעשור של 1930 ומושרת בהגייה אשכנזית. מבצע השיר, אל ג'ולסון (כשלצידו מקהלה), היה זמר ג'אז, שחקן ובדרן יהודי-אמריקני מפורסם ביותר.
מלווה את הסרטון תצלום הבית הראשון והפזמון של "תקוותנו", בכתב ידו ובחתימתו של נפתלי הרץ אימבר. תרס"ח, 1908 (לקוח מ-he.wikipedia).
כל עוד בלבב פנימה
נפש יהודי הומייה,
ולפאתי מזרח קדימה
עין לציון צופייה.
עוד לא אבדה תקוותנו,
התקווה הנושנה -
לשוב לארץ אבותינו,
לעיר בה דוד חנה.
עריכה: אתי ירוחמי
אין תגובות עדיין. אתה יכול להיות הראשון שיגיב.

