שלמה ארצי שר את "לב שבור לרסיסים", מתוך המופע המשולש, 1994. מילים ולחן: שלמה ארצי
לביצוע המקורי של השיר, מתוך "חום יולי אוגוסט", 1988:
https://youtu.be/sFpMA43O6jo
ושבוע אחרי שבוע הם ניגנו על פי לוח,
פעם אחת בעיר זרה ופעם בכפר.
עלו על הבמה, שטפו כמו ים, נשבו כמו רוח.
ניצוץ אחד מדליק מדורת הצלחה.
ובאותה שנה הבאתי לך תקליט,
גברים עושים דברים כלל לא הגיוניים,
הלהקה מילאה מרתף בתחנה המרכזית,
מילאנו את הראש בחלומות פגזיים.
אני כלל לא בטוח שפעם זה קרה לנו,
הכול כמו סרט שאינו חיים, כמו עוף דמיוני,
היו לנו באהבה שלנו רגעים בנאליים,
במלחמות היו לנו כמה נידונים.
רק אז ביום שישי הרגשנו צורך לרקוד, אבל,
"איפה רוקדים?" שאלת אותי.
בתחנה המרכזית, בתוך מרתף מחורבן,
נשמע אותם אז יישבר לנו הלב לרסיסים.
הם ניגנו זה הכול,
למדנו את הקצב,
שלושה ימים בתוך מרתף הרוס כמו שדה קרב.
שם למדנו לרקוד,
כי אסור היה בבית הספר,
רקדנו עד שמישהו ייפול על ברכיו.
עד שמישהו ירגיש כאב,
עד שמישהו יגיד אני קם ועוזב.
שנות השישים התנפנפו להן כמו הקוקו שלך ברוח,
מהתיכון לשדה הקרב, משם לאיזה בר מרוחק,
אני יושב, סופר 20 שנה, רקדן פצוע,
מרוב יאוש, מרוב חידות, מרוב אף אחד.
ושנה אחרי שנה הבאתי לך תקליט,
כמו מתנה קטנה במקום לומר מילים,
הלהקה ניגנה שם עד שהשוטרים אמרו: "מספיק",
עד שהלב שלנו שם נשבר לרסיסים.
הם ניגנו זה הכול...
אני קם ועוזב בלילה, כפות בתוך פיג'מה,
גם בקיטש יש שמץ של אמת, הכל הולך.
אני משאיר לך את הבית, את הלב השארתי שם,
שבור לרסיסים, מוטל, ליד ליבך.
הם ניגנו זה הכול...
לביצוע המקורי של השיר, מתוך "חום יולי אוגוסט", 1988:
https://youtu.be/sFpMA43O6jo
ושבוע אחרי שבוע הם ניגנו על פי לוח,
פעם אחת בעיר זרה ופעם בכפר.
עלו על הבמה, שטפו כמו ים, נשבו כמו רוח.
ניצוץ אחד מדליק מדורת הצלחה.
ובאותה שנה הבאתי לך תקליט,
גברים עושים דברים כלל לא הגיוניים,
הלהקה מילאה מרתף בתחנה המרכזית,
מילאנו את הראש בחלומות פגזיים.
אני כלל לא בטוח שפעם זה קרה לנו,
הכול כמו סרט שאינו חיים, כמו עוף דמיוני,
היו לנו באהבה שלנו רגעים בנאליים,
במלחמות היו לנו כמה נידונים.
רק אז ביום שישי הרגשנו צורך לרקוד, אבל,
"איפה רוקדים?" שאלת אותי.
בתחנה המרכזית, בתוך מרתף מחורבן,
נשמע אותם אז יישבר לנו הלב לרסיסים.
הם ניגנו זה הכול,
למדנו את הקצב,
שלושה ימים בתוך מרתף הרוס כמו שדה קרב.
שם למדנו לרקוד,
כי אסור היה בבית הספר,
רקדנו עד שמישהו ייפול על ברכיו.
עד שמישהו ירגיש כאב,
עד שמישהו יגיד אני קם ועוזב.
שנות השישים התנפנפו להן כמו הקוקו שלך ברוח,
מהתיכון לשדה הקרב, משם לאיזה בר מרוחק,
אני יושב, סופר 20 שנה, רקדן פצוע,
מרוב יאוש, מרוב חידות, מרוב אף אחד.
ושנה אחרי שנה הבאתי לך תקליט,
כמו מתנה קטנה במקום לומר מילים,
הלהקה ניגנה שם עד שהשוטרים אמרו: "מספיק",
עד שהלב שלנו שם נשבר לרסיסים.
הם ניגנו זה הכול...
אני קם ועוזב בלילה, כפות בתוך פיג'מה,
גם בקיטש יש שמץ של אמת, הכל הולך.
אני משאיר לך את הבית, את הלב השארתי שם,
שבור לרסיסים, מוטל, ליד ליבך.
הם ניגנו זה הכול...
אין תגובות עדיין. אתה יכול להיות הראשון שיגיב.

