חברי הלהקה: אביבה הד, חגית זמיר, טובה ליבנה, עקיבא נוף, שמואל שילנסקי
מילים: עקיבא נוף
לחן: ציפי פליישר
עיבוד: מתי כספי
שנת הקלטה: 1971
הָאִשָׁה עִם הַפְּרָחִים
וְלַיְלָה לַיְלָה בַּשְֹׂדֵרָה
אִשָׁה זְקֵנָה וִיְחֵפָה
הָיְתָה עוֹבֶרֶת וּפָנֵיהָ כָּלְבָנָה,
כֵּן, לָיְלָה לָיְלָה הִיא עָבְרָה
וְלָה הָיוּ בְּסִינָרָהּ –
זֵרֵי פְּרָחִים, רָעֲנָנִים כְּמָנְגִינָה.
וְאוֹהֲבֵי הַכְּרָך כֻּלָּם, כֻּלָּם חִכּוּ לָה בַּשְׂדֵרָה,
חִכּוּ גְּבָרִים בַּּעֲנִיבוֹת, גַּם בְּסַנְדָּל,
וְאוֹהֲבוֹת – עָלָה הַסּוֹֹמֶק בְּלֶחְיָין עֵת הִיא עָבְרָה,
וּפֶרָח בְְּחִיוּךְ הִנִּיחָה עַל סַפְסָל.
הָיְתָה עוֹבֶרֶת יְחִידָה,
מוֹסֶרֶת פֶּרָח תּוֹך קִידָה
וְנֶעְלֶמֶת אֶל תּוֹֹכֵי הָאֲפְלוּלִית,
וְלִפְעָמִים עוֹד מֵּרָחוֹק,
אֶל מוּל פַּנָּס, אוֹ שֶׁבֶר-צְחוֹק,
הָיוּ רוֹאִים אִשָׁה עִם פֶּרָח, אַלְמוֹנִית.
וְאוֹהֲבֵי הַכְּרָך כֻּלָּם, כֻּלָם חִכּוּ...
נָתְנָה שׁוּשָׁן לְזוּג אוֹהֵב,
חִיוּך לְזוּג נִפְרָד בִּכְאֵב,
נַוָּוד נִירְדַּם עַל הַסַּפְסָל הִיא אַף לַטְּפָה;
וְשׁוֹשַׁנָּה אַחַת – צְחוֹרָה
נָתְנָה הִיא שַׁי לְנַעֲרָה
שֶׁנְּשִׁיקָה מֵעַל שִׂפְתֵי אָהוּב קָטְפָה.
וְאוֹהֲבֵי הַכְּרַךְ כֻּלָּם...
אַךְ בְּאַחַד הָעֲרָבִים
לַשָּׁוְא חִכּוּ הָאוֹהֲבִים,
גַּם מוּל פָּנָס וְשֶׁבֶר-צְחוֹק לֹא נִרְאֲתָה;
כִּסּוּ עָבִים אֶת הַלְּבָנָה,
קָמְלוּ פִּרְחֵי הַמַּנְגִּינָה,
וְהָאִשָּׁה עִם הַפְּרָחִים שׁוּב לא הָיְתָה.
כִּי זאת הַפַּעַם הִיא צִפְּתָה,
צִפְּתָה לְפֶרַח בִּשְׁבִילָהּ,
צִפְּתָה לְפֶרַח כִּי יֻתַּן מֵאוֹהֲבִים.
אַךְ אוֹהֲבֵי הַכְּרַךְ כֻּלָּם,
כֻּלָּם חִכּוּ לָהּ בַּשְּׂדֵרָה,
עַל כֵּן, אַף אִישׁ לא שָׂם כָּל פֶּרַח עַל קִבְרָהּ.
עַל כֵּן, אַף אִישׁ לֹא שָׂם כָּל פֶּרַח עַל קִבְרָהּ.
מילים: עקיבא נוף
לחן: ציפי פליישר
עיבוד: מתי כספי
שנת הקלטה: 1971
הָאִשָׁה עִם הַפְּרָחִים
וְלַיְלָה לַיְלָה בַּשְֹׂדֵרָה
אִשָׁה זְקֵנָה וִיְחֵפָה
הָיְתָה עוֹבֶרֶת וּפָנֵיהָ כָּלְבָנָה,
כֵּן, לָיְלָה לָיְלָה הִיא עָבְרָה
וְלָה הָיוּ בְּסִינָרָהּ –
זֵרֵי פְּרָחִים, רָעֲנָנִים כְּמָנְגִינָה.
וְאוֹהֲבֵי הַכְּרָך כֻּלָּם, כֻּלָּם חִכּוּ לָה בַּשְׂדֵרָה,
חִכּוּ גְּבָרִים בַּּעֲנִיבוֹת, גַּם בְּסַנְדָּל,
וְאוֹהֲבוֹת – עָלָה הַסּוֹֹמֶק בְּלֶחְיָין עֵת הִיא עָבְרָה,
וּפֶרָח בְְּחִיוּךְ הִנִּיחָה עַל סַפְסָל.
הָיְתָה עוֹבֶרֶת יְחִידָה,
מוֹסֶרֶת פֶּרָח תּוֹך קִידָה
וְנֶעְלֶמֶת אֶל תּוֹֹכֵי הָאֲפְלוּלִית,
וְלִפְעָמִים עוֹד מֵּרָחוֹק,
אֶל מוּל פַּנָּס, אוֹ שֶׁבֶר-צְחוֹק,
הָיוּ רוֹאִים אִשָׁה עִם פֶּרָח, אַלְמוֹנִית.
וְאוֹהֲבֵי הַכְּרָך כֻּלָּם, כֻּלָם חִכּוּ...
נָתְנָה שׁוּשָׁן לְזוּג אוֹהֵב,
חִיוּך לְזוּג נִפְרָד בִּכְאֵב,
נַוָּוד נִירְדַּם עַל הַסַּפְסָל הִיא אַף לַטְּפָה;
וְשׁוֹשַׁנָּה אַחַת – צְחוֹרָה
נָתְנָה הִיא שַׁי לְנַעֲרָה
שֶׁנְּשִׁיקָה מֵעַל שִׂפְתֵי אָהוּב קָטְפָה.
וְאוֹהֲבֵי הַכְּרַךְ כֻּלָּם...
אַךְ בְּאַחַד הָעֲרָבִים
לַשָּׁוְא חִכּוּ הָאוֹהֲבִים,
גַּם מוּל פָּנָס וְשֶׁבֶר-צְחוֹק לֹא נִרְאֲתָה;
כִּסּוּ עָבִים אֶת הַלְּבָנָה,
קָמְלוּ פִּרְחֵי הַמַּנְגִּינָה,
וְהָאִשָּׁה עִם הַפְּרָחִים שׁוּב לא הָיְתָה.
כִּי זאת הַפַּעַם הִיא צִפְּתָה,
צִפְּתָה לְפֶרַח בִּשְׁבִילָהּ,
צִפְּתָה לְפֶרַח כִּי יֻתַּן מֵאוֹהֲבִים.
אַךְ אוֹהֲבֵי הַכְּרַךְ כֻּלָּם,
כֻּלָּם חִכּוּ לָהּ בַּשְּׂדֵרָה,
עַל כֵּן, אַף אִישׁ לא שָׂם כָּל פֶּרַח עַל קִבְרָהּ.
עַל כֵּן, אַף אִישׁ לֹא שָׂם כָּל פֶּרַח עַל קִבְרָהּ.
אין תגובות עדיין. אתה יכול להיות הראשון שיגיב.

