שיר עד - בת חניתה - מילים: אברהם בן-זאב | לחן: אוסקר סלדק | שירה: צדוק סביר, 1958 - Tsadok Savir

60 צפיות

  • תודה! אתה מוזמן לשתף את הסרטון עם חבריך!

    לא אהבת את הסרטון הזה. תודה על שהבעת את דעתך!

admin
Published
מוזמנים להירשם ל"שיר עד" ◁ בלחיצה על הפעמון ???? תוכלו לקבל הודעה על כל סרטון חדש שעולה כאן ◁ נשמח לתגובות. תודה. http://www.youtube.com/c/שירעד
תיאור השיר:
-----------------
מילים: אברהם בן-זאב (2014-1923) |
לחן: אוסקר (אוסי) סלדֶק (נ' 1935) |
עיבוד וניצוח: אלכס וייס (2001-1929) |
שירה: צדוק סביר (נ' 1935) |

שיר האהבה, "בת חניתה" ("Bat Hanita") ("Hanita's Daughter"), המובא כאן מפי צדוק סביר, נטבע בשנת 1958 בתקליט השלישי של צדוק סביר, "מצעד פזמונים" (הד ארצי). (מתנצלים על איכות ההקלטה).

"הלב מוצף ברגשות לחניתה, בת הרי הגליל" - כך מתואר השיר בגב עטיפת התקליט.

צדוק סביר סיפר ל"שיר עד", כי מעולם לא שר את השיר בהופעותיו.

תמונה של עטיפת התקליט מלווה את הסרטון.

מילות השיר תומללו מהשירה. אם מצאתם טעו/יו/ת, נשמח לתקן. טל"ח.

התדעו מי זאת חניתה?
לא ולא, תשיבו לי.
אך מאש מסמיק אביטה,
התשובה, הלוא, בפי.
אי בדרך לחניתה
ראיתיה, פרח בר,
בי נשבעתי, שמה חניתה,
יא חניתה, בת ההר.

שליו כמו אדם,
בטרם מן הפרי טעם,
אדון ללבבו הייתי גם אני.
אבל, רעי, עכשיו
ליבי עולה על גדותיו,
בשל חניתה,
בשל עיניה שפגעו בי כחנית.

נאווה מן הכנרת
ותמירה מן העצמון,
בת הרים היא, לא גברת,
הגליל עמה ירון.
ועל כן אני צפונה
מדלג כמו הצבי,
כיסופים, יא אללה, טונה
העמיסה על ליבי.

שליו כמו אדם,
בטרם מן הפרי טעם,
אדון ללבבו הייתי גם אני.
אבל, רעי, עכשיו
ליבי עולה על גדותיו,
בשל חניתה,
בשל עיניה שפגעו בי כחנית.

וכששט מעל הסהר,
לאורו קובל התן,
ואני קובל בשער,
שערה שנעלם.
והשער שפתותיה
שקראו לי בוא וטעם
ומאז טעמתי פעם
אבקשן לי לעולם.

שליו כמו אדם,
בטרם מן הפרי טעם,
אדון ללבבו הייתי גם אני.
אבל, רעי, עכשיו
ליבי עולה על גדותיו,
בשל חניתה,
בשל עיניה שפגעו בי כחנית.

הקלטה ועטיפת תקליט: באדיבות רפאל בינדר - הקלטה וניקוי דיגיטלי rafibi.

עריכה: אתי ירוחמי || "שיר עד" - שימור הזמר העברי - Shir Ad.

אהבתם את הסרטון? ???? מוזמנים לעשות ???? ולהגיב.
אין תגובות עדיין. אתה יכול להיות הראשון שיגיב.