מוזמנים להירשם ל"שיר עד" ◁ בלחיצה על הפעמון ???? תוכלו לקבל הודעה על כל סרטון חדש שעולה כאן ◁ נשמח לתגובות. תודה. http://www.youtube.com/c/שירעד
תיאור השיר:
-----------------
מילים: עמנואל זמיר (1962-1925) |
לחן: עמנואל זמיר (1962-1925) |
ביצוע: להקת עמנואל זמיר - Zamir's Folksong Ensemble |
סולנים: יצחק עמנואל (2018-1930) ושרה'לה זמיר (שרה'לה זמיר-אלמגור) (נ' 1937) |
שנת כתיבה והלחנה: 1956.
עמנואל זמיר חיבר (מילים ולחן) את השיר "אל אדמות לכיש" ("To Lakhish Lands") ("El Admot Lakhish") בשנת 1956, זמן קצר לאחר נישואיו לשרהל'ה. ב'שבוע הדבש' שלהם סיירו עמנואל ושרהל'ה בתל לכיש, יחד עם אליהו גמליאל (2013-1926), מוזיקאי, כוריאוגרף ומרקיד. שם ראו בור מים עתיק, שממנו נסקו עשרות יונים אל השדות שמסביב. בור המים הינו 'באר לכיש', ששימשה מקור המים של העיר לכיש התנ"כית אשר בתל לכיש. את השיר כתב עמנואל עוד באותו היום, בתגובה למראה המרהיב של מעוף היונים. השיר נימנה על שירי ה'הו-הו' של זמיר, בשל השימוש שנהג לעשות בצירוף הנ"ל. (תודה לחוקר הזמר העברי, נחומי הרציון).
להלן נסיבות החיבור של השיר, כפי שסיפר עמנואל זמיר עצמו:
"בור עתיק-יומין יש בלכיש, לרגלי תל החפירות. ליד הבור נצבתי יום אחד והקשבתי למשק-הכנפים של יונים אשר שמו קינן בחביונו. איש המקום סיפר לי על ההשערה, כי מים צפונים בנקיקיו של בור עתיק זה. נטלתי וזרקתי אבן אל הבור, ושניות ארוכות עברו, עד ששמעתיה צוללת אל תחתיתו. ברם, זריזות יותר היו בעלות-הכנף שחפזו פרחו מן הבור ועטו על השדות הזרועים. מה שקסם לי מאוד - מעופן של היונים מעל המשטח הזרוע - חרש קמטי דאגה על מצחו של איש-שיחי, שפלח הוא, ודואג לשדותיו הזרועים. וערב ירד. חזרתי בחשכה בדרך העפר המפותלת. כל הדרך במכונית, מלכיש עד תל-אביב, בואכה השרון פיזמתי לי שיר, שבמלותיו וקצבו נסיתי להביע את הרגשת-הקדומים שפיעמה בי בעמדי ליד הבור שלרגלי התל". ( מתוך: "צליל מרים" - עלון לזמר עברי, גיליון 3-2, כסלו-טבת תשי"ח, בעריכת: עמנואל זמיר, עמוד 3. באדיבות חוקר הזמר הזמר העברי, נחומי הרציון).
השיר התפרסם בעיתון "במעלה" ב-15/06/1956.
בכסלו-טבת תשי"ח נדפס השיר, כאמור, בגיליון 3-2 של "צליל מרים - עלון לזמר ישראלי".
בשנת תשל"ד, 1974, שב השיר ונדפס (מילים ותוים) בקובץ השירים "עמנואל זמיר - זמר חג", בעריכת שלמה קפלן, תחת הפרק "המנונים" (הספריה למוסיקה ע"ש ניסימוב מס 228, ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ-ישראל, הוצאת המרכז לתרבות ולחינוך, עמוד 81).
בהנחיות לתווי השיר נרשם: "בהוד קדומים"
אשר למילה "תְּהִימֶנָה", המסיימת את השורה הראשונה של השיר ומושרת בגרסה שכאן:
- המילה מופיעה בספר מיכה, פרק ב', פסוק 12.
- בשיר המודפס ב"צליל מרים" מנוקדת המילה "תְּהִימֶנָה".
- בשיר המודפס ב"זמר חג" מנוקדת המילה "תֶּהֱימֶנָה".
השיר, המובא כאן בביצוע להקת עמנואל זמיר, נטבע בשנת 1957 בתקליט "להקת עמנואל זמיר - ישראל באש ובמחול" (הד ארצי).
על-גב עטיפת התקליט מוגדר השיר כ"רקוד הופעה".
(מתנצלים על איכות ההקלטה).
ביצועים נוספים לשיר נמצאים גם הם בערוץ יוטיוב זה של "שיר עד", בפלייליסטים "עמנואל זמיר" ו"שירי מקומות", מפי:
• רן ונמה - נחמה הנדל (1998-1936) ורן אלירן (נ' 1934).
• רונית אופיר (נ' 1951).
בבור עתיק-יומין היונים תהימנה,
מנקיקיו - עורק-מים עוד נחפוש!
הו-הו-הו-הו עוד נחפוש!
במשטח הזרוע - להקות כנף
אל התל תצפורנה,
וחופזות ביעף -
אל אדמות לכיש.
הקלטה ועטיפת תקליט: באדיבות רפאל בינדר - הקלטה וניקוי דיגיטלי rafibi.
עריכה: אתי ירוחמי || "שיר עד" - שימור הזמר העברי - Shir Ad.
אהבתם את הסרטון? ???? מוזמנים לעשות ???? ולהגיב.
תיאור השיר:
-----------------
מילים: עמנואל זמיר (1962-1925) |
לחן: עמנואל זמיר (1962-1925) |
ביצוע: להקת עמנואל זמיר - Zamir's Folksong Ensemble |
סולנים: יצחק עמנואל (2018-1930) ושרה'לה זמיר (שרה'לה זמיר-אלמגור) (נ' 1937) |
שנת כתיבה והלחנה: 1956.
עמנואל זמיר חיבר (מילים ולחן) את השיר "אל אדמות לכיש" ("To Lakhish Lands") ("El Admot Lakhish") בשנת 1956, זמן קצר לאחר נישואיו לשרהל'ה. ב'שבוע הדבש' שלהם סיירו עמנואל ושרהל'ה בתל לכיש, יחד עם אליהו גמליאל (2013-1926), מוזיקאי, כוריאוגרף ומרקיד. שם ראו בור מים עתיק, שממנו נסקו עשרות יונים אל השדות שמסביב. בור המים הינו 'באר לכיש', ששימשה מקור המים של העיר לכיש התנ"כית אשר בתל לכיש. את השיר כתב עמנואל עוד באותו היום, בתגובה למראה המרהיב של מעוף היונים. השיר נימנה על שירי ה'הו-הו' של זמיר, בשל השימוש שנהג לעשות בצירוף הנ"ל. (תודה לחוקר הזמר העברי, נחומי הרציון).
להלן נסיבות החיבור של השיר, כפי שסיפר עמנואל זמיר עצמו:
"בור עתיק-יומין יש בלכיש, לרגלי תל החפירות. ליד הבור נצבתי יום אחד והקשבתי למשק-הכנפים של יונים אשר שמו קינן בחביונו. איש המקום סיפר לי על ההשערה, כי מים צפונים בנקיקיו של בור עתיק זה. נטלתי וזרקתי אבן אל הבור, ושניות ארוכות עברו, עד ששמעתיה צוללת אל תחתיתו. ברם, זריזות יותר היו בעלות-הכנף שחפזו פרחו מן הבור ועטו על השדות הזרועים. מה שקסם לי מאוד - מעופן של היונים מעל המשטח הזרוע - חרש קמטי דאגה על מצחו של איש-שיחי, שפלח הוא, ודואג לשדותיו הזרועים. וערב ירד. חזרתי בחשכה בדרך העפר המפותלת. כל הדרך במכונית, מלכיש עד תל-אביב, בואכה השרון פיזמתי לי שיר, שבמלותיו וקצבו נסיתי להביע את הרגשת-הקדומים שפיעמה בי בעמדי ליד הבור שלרגלי התל". ( מתוך: "צליל מרים" - עלון לזמר עברי, גיליון 3-2, כסלו-טבת תשי"ח, בעריכת: עמנואל זמיר, עמוד 3. באדיבות חוקר הזמר הזמר העברי, נחומי הרציון).
השיר התפרסם בעיתון "במעלה" ב-15/06/1956.
בכסלו-טבת תשי"ח נדפס השיר, כאמור, בגיליון 3-2 של "צליל מרים - עלון לזמר ישראלי".
בשנת תשל"ד, 1974, שב השיר ונדפס (מילים ותוים) בקובץ השירים "עמנואל זמיר - זמר חג", בעריכת שלמה קפלן, תחת הפרק "המנונים" (הספריה למוסיקה ע"ש ניסימוב מס 228, ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ-ישראל, הוצאת המרכז לתרבות ולחינוך, עמוד 81).
בהנחיות לתווי השיר נרשם: "בהוד קדומים"
אשר למילה "תְּהִימֶנָה", המסיימת את השורה הראשונה של השיר ומושרת בגרסה שכאן:
- המילה מופיעה בספר מיכה, פרק ב', פסוק 12.
- בשיר המודפס ב"צליל מרים" מנוקדת המילה "תְּהִימֶנָה".
- בשיר המודפס ב"זמר חג" מנוקדת המילה "תֶּהֱימֶנָה".
השיר, המובא כאן בביצוע להקת עמנואל זמיר, נטבע בשנת 1957 בתקליט "להקת עמנואל זמיר - ישראל באש ובמחול" (הד ארצי).
על-גב עטיפת התקליט מוגדר השיר כ"רקוד הופעה".
(מתנצלים על איכות ההקלטה).
ביצועים נוספים לשיר נמצאים גם הם בערוץ יוטיוב זה של "שיר עד", בפלייליסטים "עמנואל זמיר" ו"שירי מקומות", מפי:
• רן ונמה - נחמה הנדל (1998-1936) ורן אלירן (נ' 1934).
• רונית אופיר (נ' 1951).
בבור עתיק-יומין היונים תהימנה,
מנקיקיו - עורק-מים עוד נחפוש!
הו-הו-הו-הו עוד נחפוש!
במשטח הזרוע - להקות כנף
אל התל תצפורנה,
וחופזות ביעף -
אל אדמות לכיש.
הקלטה ועטיפת תקליט: באדיבות רפאל בינדר - הקלטה וניקוי דיגיטלי rafibi.
עריכה: אתי ירוחמי || "שיר עד" - שימור הזמר העברי - Shir Ad.
אהבתם את הסרטון? ???? מוזמנים לעשות ???? ולהגיב.
אין תגובות עדיין. אתה יכול להיות הראשון שיגיב.

