מילים: ע. הלל (הלל עומר) (1990-1926) |
לחן: מוני אמריליו (נ' 1932) |
עיבוד: מוני אמריליו (נ' 1932) |
ביצוע: מוני אמריליו (נ' 1932) |
שנת פרסום מילים: 1980 | שנת הלחנה: 2016 | מיקס: 2019.
השיר "ארץ ישראל" ("The Land Of Israel") ("Eretz Israel") נדפס לראשונה בשנת 1980 בספרו של ע.הלל, "דַבְּרִי: שירים" (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תש"ם, 1980).
הוא שב ונדפס בשנת 2013 בספר ''ע. הלל - כל השירים'' (הוצאת הקיבוץ המאוחד. ירושלים: מוסד ביאליק, תשע"ג, 2013).
להלן קטע מראיון שקיימה ענת לויט עם ע. הלל בשנת 1986, בנושא יחסו לארץ ישראל (מעריב, ספרות אמנות ביקורת, עורך חנוך ברטוב, יהודה גור-אריה ג' בכסלו תשמ"ז 5.12.1986):
ש: אהבת ארץ ישראל שלך מהולה לכל אורך שנות כתיבתך בלא מעט כאב. "מסע מאהבים, פשוטו כמשמעו, באדמה הזאת, בזה הוואדי!" נפגמת מעת לעת בקולות של צעקה כמו - "טרוף קמטי יגון חורבנך."
ת: כשחייתי את האדמה כילד, זה היה במובן יותר ממשי. ככל שהתבגרתי, התחלתי להבין את התנ"ך, לקרוא את ההיסטוריה של העם היהודי. נוצרה אצלי תמונה יותר רחבה, לא רק של האדמה, אלא של ארץ ישראל במובן אחר, נוסף. לנו, לעם ישראל, הנושא של הארץ הוא יחיד במינו. העובדה שאחרי אלפיים שנה אנחנו שבים לאותו מקום שבו צמחה התרבות שלנו, שבו צמח העם הזה - מבטאת תופעה מופלאה, יחידה במינה. יחסי אל הארץ אינו פסטורלי. כאן לא שוויצריה, שבה הירייה האחרונה שנורתה פגעה בתפוח של וילהלם טל.
אנחנו חיים בארץ שמצבנו בה טרגי. לדורות רבים אירע מה שקורה לדור שלי. אי אפשר שהארץ הזאת תהיה רק ארץ של סלינו על כתפינו, של שיבולים, של שמחה. זו ארץ שיש בה כל הזמן גם צעקה. השירה שלי היא של קצוות. זו לא שירה שכלתנית, מתוחכמת. זו שירה אימפולסיווית. כשבן אדם אימפולסיווי שמח, הוא שמח עד השמיים. כשהוא עצוב, זה עד עפר.
מוני אמריליו הלחין את השיר בשנת 2016.
השיר מובא כאן בביצועו ובאדיבותו.
מתבונן באדמה החזקה הזאת
מביט בהם, בהררי הסלע הַחֲמוּרִים,
צוֹפֶה בִּשְמֵי אֵין- קֵץ-הַנְהָרָה
ובכל הפנים והאנשים הללו
ורואה ארבעת אלפים שנים של יופי
וצעקה
עריכה: אתי ירוחמי.
"שיר עד" - העמותה למורשת הזמר העברי - Shir Ad
לחן: מוני אמריליו (נ' 1932) |
עיבוד: מוני אמריליו (נ' 1932) |
ביצוע: מוני אמריליו (נ' 1932) |
שנת פרסום מילים: 1980 | שנת הלחנה: 2016 | מיקס: 2019.
השיר "ארץ ישראל" ("The Land Of Israel") ("Eretz Israel") נדפס לראשונה בשנת 1980 בספרו של ע.הלל, "דַבְּרִי: שירים" (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תש"ם, 1980).
הוא שב ונדפס בשנת 2013 בספר ''ע. הלל - כל השירים'' (הוצאת הקיבוץ המאוחד. ירושלים: מוסד ביאליק, תשע"ג, 2013).
להלן קטע מראיון שקיימה ענת לויט עם ע. הלל בשנת 1986, בנושא יחסו לארץ ישראל (מעריב, ספרות אמנות ביקורת, עורך חנוך ברטוב, יהודה גור-אריה ג' בכסלו תשמ"ז 5.12.1986):
ש: אהבת ארץ ישראל שלך מהולה לכל אורך שנות כתיבתך בלא מעט כאב. "מסע מאהבים, פשוטו כמשמעו, באדמה הזאת, בזה הוואדי!" נפגמת מעת לעת בקולות של צעקה כמו - "טרוף קמטי יגון חורבנך."
ת: כשחייתי את האדמה כילד, זה היה במובן יותר ממשי. ככל שהתבגרתי, התחלתי להבין את התנ"ך, לקרוא את ההיסטוריה של העם היהודי. נוצרה אצלי תמונה יותר רחבה, לא רק של האדמה, אלא של ארץ ישראל במובן אחר, נוסף. לנו, לעם ישראל, הנושא של הארץ הוא יחיד במינו. העובדה שאחרי אלפיים שנה אנחנו שבים לאותו מקום שבו צמחה התרבות שלנו, שבו צמח העם הזה - מבטאת תופעה מופלאה, יחידה במינה. יחסי אל הארץ אינו פסטורלי. כאן לא שוויצריה, שבה הירייה האחרונה שנורתה פגעה בתפוח של וילהלם טל.
אנחנו חיים בארץ שמצבנו בה טרגי. לדורות רבים אירע מה שקורה לדור שלי. אי אפשר שהארץ הזאת תהיה רק ארץ של סלינו על כתפינו, של שיבולים, של שמחה. זו ארץ שיש בה כל הזמן גם צעקה. השירה שלי היא של קצוות. זו לא שירה שכלתנית, מתוחכמת. זו שירה אימפולסיווית. כשבן אדם אימפולסיווי שמח, הוא שמח עד השמיים. כשהוא עצוב, זה עד עפר.
מוני אמריליו הלחין את השיר בשנת 2016.
השיר מובא כאן בביצועו ובאדיבותו.
מתבונן באדמה החזקה הזאת
מביט בהם, בהררי הסלע הַחֲמוּרִים,
צוֹפֶה בִּשְמֵי אֵין- קֵץ-הַנְהָרָה
ובכל הפנים והאנשים הללו
ורואה ארבעת אלפים שנים של יופי
וצעקה
עריכה: אתי ירוחמי.
"שיר עד" - העמותה למורשת הזמר העברי - Shir Ad
אין תגובות עדיין. אתה יכול להיות הראשון שיגיב.

