שיר עד - זמר נוגה (התשמע קולי) - רחל | שמוליק קראוס | בביצוע מיטל טרבלסי - Zemer Nuge

מילים: רחל (רחל בלובשטיין סלע) ("רחל המשוררת") (1931-1890) |
לחן: שמוליק קראוס (2013-1935) |
עיבוד ונגינה בפסנתר: אורי לשמן |
ביצוע: מיטל טרבלסי |

שנת כתיבה: 1926 | שנת הלחנה: 1967 | שנת הקלטה: 2016.

השיר "זמר נוגה", המובא כאן בביצוע של מיטל טרבלסי, הוא עיבוד חדש לַשיר, במסגרת מיזם חידושים של קלאסיקות של הזמר העברי, שנושאם "תפילה ישראלית".
את המיזם מבצעת ומובילה עמותת "שיר עד" לשימור הזמר העברי והנחלתו לצעירים, בשיתוף ובחסות בית לעברית ראשון לציון (2016).
ניהול אמנותי והפקה מוזיקלית: אורי לשמן.
בימוי ועריכה: שחר צרפתי.
צילום: דוד זריף, שחר צרפתי.

רחל חיברה את השיר "זמר נוגה" ("התשמע קולי") בתל אביב, בשנת 1926, כשיר געגועים כואב לאהבתה הגדולה, מיכאל בוריסוביץ' ברנשטיין, שלוֹ ביקשה להינשא - אך רק בארץ ישראל.

רחל פגשה בברנשטיין, מהנדס במקצועו, ב-1913, בעת שלמדה חקלאות באוניברסיטת טולוז שבצרפת.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה חזרה רחל לבית הוריה ברוסיה, שם עבדה בבית יתומים. גם ברנשטיין חזר לרוסיה. כששבה מרוסיה לארץ ישראל ב-1919, סירב ברנשטיין להצטרף אליה ונשאר ברוסיה. עד יום מותה לא פגשה בו.

זמן קצר לאחר חזרתה לארץ, התגלתה אצל רחל מחלת השחפת. היא נתבקשה לעזוב את קבוצת דגניה א' שבה חיה ועבדה, וכך הורחקה מהכנרת ונופיה שאותם כל כך אהבה.

רחל התאשפזה בבית החולים בצפת ולאחר מכן התגוררה בתל אביב, בה כתבה את השיר "זמר נוגה", כשהיא חולה ובודדה.

השיר התפרסם בעיתון "דבר", 1926.

מקורו של שם השיר "זמר נוגה" הוא בסיום של שיר שכתב ברנשטיין לרחל, מספר שנים קודם לכן: "שחף נעלם מעבר להר / נקטע בעצבות הזמר הנוגה" (על-פי נורית גרץ, "הארץ", 06.11.2015; מתוך "מעצבת האליטות - סוד קסמה של רחל המשוררת", מאת אורי מילשטיין).

בגרסה הראשונית של השיר, כתבה רחל בשורה החותמת אותו: "כאשר חיכתה סולוויג לדודהּ". בכינוי "סולוויג" השתמש ברנשטיין במכתביו אל רחל: "הרחק-הרחק חיה סולוויג"; "סולוויג מן הצפון, שהלכה לארץ התמרים".
רחל מסרה את הגרסה הראשונית לאחייניתה, שרה, ושאלה אותה לדעתה על השיר. זו השיבה שעדיף לסיים את השיר עם דמות מן הספרות העברית ולא מן הספרות האירופאית. בעקבות זאת שינתה רחל את השורה האחרונה ל"כחכות רחל לדודה", הן כהתייחסות לסיפור התנ"כי על אהבת יעקב לרחל, והן כרמז לשמה של המשוררת רחל עצמה (מויקיפדיה).

השיר בוצע לראשונה על-ידי שלישית "החלונות הגבוהים" [אריק איינשטיין (2013-1939), שמוליק קראוס (2013-1935) וג'וזי כץ (נ' 1940)], ונדפס באלבומם "החלונות הגבוהים", הד ארצי, 1967.

הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, רְחוֹקִי שֶׁלִּי,
הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, בַּאֲשֶׁר הִנְּךָ –
קוֹל קוֹרֵא בְּעֹז, קוֹל בּוֹכֶה בִּדְמִי
וּמֵעַל לַזְּמַן מְצַוֶּה בְּרָכָה?

תֵּבֵל זוֹ רַבָּה וּדְרָכִים בָּה רָב.
נִפְגָּשׁוֹת לְדַק, נִפְרָדוֹת לָעַד.
מְבַקֵּשׁ אָדָם, אַךְ כּוֹשְׁלוֹת רַגְלָיו,
לֹא יוּכַל לִמְצֹא אֶת אֲשֶׁר אָבַד.

אַחֲרוֹן יָמַי כְּבָר קָרוֹב אוּלַי,
כְּבָר קָרוֹב הַיּוֹם שֶׁל דִּמְעוֹת פְּרִידָה,
אֲחַכֶּה לְךָ עַד יִכְבּוּ חַיַּי,
כְּחַכּוֹת רָחֵל לְדוֹדָהּ.

כתבה: אתי ירוחמי