שיר עד - רחל (רחל ביהם מלודז') - חיים גורי | יוסי מר-חיים | בביצוע רינת עמנואל - Rachel

מילים: חיים גורי |
לחן:יוסי מר-חיים |
עיבוד: יוסי מר-חיים |
ביצוע: רינת עמנואל |

שנת כתיבה: 1973/4.

השיר "רחל" ("רחל ביהם מלודז'") נדפס בתקליטור "חיים גורי - הרעות", בהפקת העמותה למורשת הזמר העברי, 2008.

shir ad - "שיר עד" - העמותה למורשת הזמר העברי.

ואז ביקשנו מרחל לראות,
לראות לאן נוסעות הרכבות.
כשהן יוצאות כל הקרונות מלאים,
כשהן שבות הספסלים ריקים.

סעי, רחל, עם הרכבת וראי
לאן הולכת היא,
לאן הולכת היא.

שאלנו את נהגי הקטרים
לאן נוסעים היהודים שבקרונות,
והם השיבו כי אינם יודעים,
כי מתחלפים הם בין התחנות.

סעי, רחל...

סעי, רחל, השאירי נא מכתב
חבוי בסדק צר מתחת לספסל,
וכאשר ישובו הקרונות
נקרא בו ואולי נדע דבר מה.

סעי, רחל...

יצאה רחל עם הרכבת מן העיר,
בקצה ספסל ישבה הנערה,
עברה על-פני שדות על-פני כפרים,
גשרים ונהרות ויער-עד.

סעי, רחל...

אחר זמן רב הגיעה אל מקום
שלא ידעה את שמו רק ראתה -
יורדים היהודים מן הקרונות.
ועוד מלים הוסיפה במכתב:

סעי, רחל...

"אני רואה צריפים, גנות-פרחים
ושם של תחנה בגרמנית.
אני שומעת קולות כלבים נובחים,
ואנשים לובשים בגדי פסים"...

השיר "רחל" ("רחל ביהם מלודז'") מספר את סיפורה של רחל ביהם (1944-1924), פעילת מחתרת בגטו לודז' מטעם תנועת "חזית דור בני המדבר". ב-2 באוגוסט 1944,החלו הנאצים את השלב האחרון בחיסול גטו לודז', וגירשו את היהודים מהגטו ברכבות באמתלה שהם מועברים למקום עבודה חדש. במגורשים היו גם רחל, אחיה ואחותה. בניסיון לגלות את יעד הגירוש, נתבקשה רחל על ידי חבר בתנועה, לתעד את מסלול הנסיעה של הרכבת. את הפתק עם פרטי הנסיעה טמנה רחל, כמסוכם, בקרון הגירוש. באוגוסט 1944 נרצחה רחל באושוויץ, יחד עם אחותה ואחיה.

חיים גורי כתב את השיר עבור הסרט התיעודי-היסטורי, "המכה ה-81". הסרט, שהופק על ידי בית לוחמי הגטאות ע"ש יצחק קצנלסון, עוסק בשואת יהודי אירופה והיה ראשון בטרילוגיה בנושא (הסרט השני: "הים האחרון", 1979; הסרט השלישי: "פני המרד", 1985). הוא הוקרן לראשונה בספטמבר 1974 בירושלים, והתחרה בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר באוסקר של שנת 74. השיר "רחל" הושר בו בפי הזמרת שולי נתן.

מספר גורי, אשר נימנה גם על יוצרי הסרט: "השיר נכתב על פי סיפורה של רחל ביהם מלודז'. היא נתבקשה על ידי חבריה מ"הנוער הציוני" לציין במכתב שתסתיר, 'לאן נוסעות הרכבות', לאחר שנשלחה ב-2 באוגוסט 1944, עם אחיה ואחותה ליעד בלתי ידוע. זה היה המידע היחידי שהיה לי בעת הכנת הסרט. פרטים נוספים לא ידעתי. רחל לא שבה. רק המכתב שכתבה בפולנית והסתירה 'בסדק צר מתחת לספסל' הגיע אל חבריה ומהם אל "מוזיאון השואה והמרד" בבית לוחמי הגטאות. כאשר מלאו לי שמונים שנה, נערך בסינמטק הירושלמי ערב המוקדש ליצירתי הפילמאית בתחום התיעודי. אז נודע לי כל סיפור המעשה הקשור ברחל. פניתי אל חבריה בארץ של רחל ושאלתים – 'האם לא ידעתם באותה עת לאן נוסעות הרכבות? האם הייתם זקוקים למכתבה של רחל כדי לדעת איזהו היעד?' – תשובתם היתה: 'לא, לא ידענו בדיוק, וגם לו היינו יודעים, לא היינו מאמינים'...".

בסרטון: תמונתה של רחל ביהם: באדיבות יד ושם; הפתק אותו כתבה רחל ביהם בדרכה לאושוויץ: באדיבות בית לוחמי הגטאות.
התמונות האחרות: מתוך ויקישיתוף (נחלת הכלל) ו-Pixabay.

עריכה: אתי ירוחמי