מילים: ישראל דושמן (1947-1884) |
לחן: חנינא קרצ'בסקי (1925-1877), על-פי לחן של הרמן צבי ארליך |
עיבוד: יצחק גרציאני (2003-1924) |
ביצוע: מקהלת צה"ל ותזמורת צה"ל |
שנת כתיבה - נוסח עברי: 1912.
מתוך התקליטור "אל ראש ההר - משירי חנינא קרצ'בסקי", בהפקת העמותה למורשת הזמר העברי.
shir ad - "שיר עד" - העמותה למורשת הזמר העברי.
פה בארץ חמדת אבות
תתגשמנה כל התקוות.
פה נחיה ופה ניצור,
חיי זוהר חיי דרור.
פה תהא השכינה שורה
פה תיפרח גם שפת התורה.
נירו ניר, ניר, ניר.
שירו שיר, שיר, שיר.
גילו גיל, גיל, גיל.
כבר הנצו ניצנים.
נירו ניר, ניר, ניר.
שירו שיר, שיר, שיר.
גילו גיל, גיל, גיל.
עוד יבואו זרעונים.
בשנת 1912 התארגן טיול של תלמידי גימנסיה "הרצליה" לצפון הארץ.
חנינא קרצ'בסקי, אשר לימד מוזיקה בגימנסיה, החליט כי אין מתאים יותר מלצאת לאותו טיול עם שיר לכת חדש.
לקראת היציאה לטיול (שארך כעשרה ימים) פנה קרצ'בסקי לידידו המורה, ישראל דושמן, וביקשוֹ לכתוב מילים חדשות לשיר אידי איטי ועצוב שהלחין הרמן צבי ארליך, פרופסור למוזיקה מלבוב. כך נולד התמליל של השיר "פה בארץ חמדת אבות".
שינויים קטנים שהכניס קרצ'בסקי הפכו את מנגינת השיר מאיטית למארש מסעיר.
בכל נקודת יישוב שבה עצרו בטיולם לצפון, לימדו תלמידי הגימנסיה את השיר (כמנהג הטרובדורים - הזמרים הנודדים במאה הארבע-עשרה), וכך הדהד השיר החדש בפי הציבור, עד שכל ארץ-ישראל הקטנה של אותם הימים ידעה לשיר אותו.
מייחסים לחנינא קרצ'בסקי את השיר, למרות שלא הוא שכתב את לחנו הבסיסי, וזאת בזכות החיים החדשים שנתן ללחן האידי הנשכח והעצוב.
בתמונה המלווה את הסרטון: חנינא קרצ'בסקי.
עריכה: אתי ירוחמי
לחן: חנינא קרצ'בסקי (1925-1877), על-פי לחן של הרמן צבי ארליך |
עיבוד: יצחק גרציאני (2003-1924) |
ביצוע: מקהלת צה"ל ותזמורת צה"ל |
שנת כתיבה - נוסח עברי: 1912.
מתוך התקליטור "אל ראש ההר - משירי חנינא קרצ'בסקי", בהפקת העמותה למורשת הזמר העברי.
shir ad - "שיר עד" - העמותה למורשת הזמר העברי.
פה בארץ חמדת אבות
תתגשמנה כל התקוות.
פה נחיה ופה ניצור,
חיי זוהר חיי דרור.
פה תהא השכינה שורה
פה תיפרח גם שפת התורה.
נירו ניר, ניר, ניר.
שירו שיר, שיר, שיר.
גילו גיל, גיל, גיל.
כבר הנצו ניצנים.
נירו ניר, ניר, ניר.
שירו שיר, שיר, שיר.
גילו גיל, גיל, גיל.
עוד יבואו זרעונים.
בשנת 1912 התארגן טיול של תלמידי גימנסיה "הרצליה" לצפון הארץ.
חנינא קרצ'בסקי, אשר לימד מוזיקה בגימנסיה, החליט כי אין מתאים יותר מלצאת לאותו טיול עם שיר לכת חדש.
לקראת היציאה לטיול (שארך כעשרה ימים) פנה קרצ'בסקי לידידו המורה, ישראל דושמן, וביקשוֹ לכתוב מילים חדשות לשיר אידי איטי ועצוב שהלחין הרמן צבי ארליך, פרופסור למוזיקה מלבוב. כך נולד התמליל של השיר "פה בארץ חמדת אבות".
שינויים קטנים שהכניס קרצ'בסקי הפכו את מנגינת השיר מאיטית למארש מסעיר.
בכל נקודת יישוב שבה עצרו בטיולם לצפון, לימדו תלמידי הגימנסיה את השיר (כמנהג הטרובדורים - הזמרים הנודדים במאה הארבע-עשרה), וכך הדהד השיר החדש בפי הציבור, עד שכל ארץ-ישראל הקטנה של אותם הימים ידעה לשיר אותו.
מייחסים לחנינא קרצ'בסקי את השיר, למרות שלא הוא שכתב את לחנו הבסיסי, וזאת בזכות החיים החדשים שנתן ללחן האידי הנשכח והעצוב.
בתמונה המלווה את הסרטון: חנינא קרצ'בסקי.
עריכה: אתי ירוחמי
אין תגובות עדיין. אתה יכול להיות הראשון שיגיב.

