מוזמנים להירשם ל"שיר עד" ◁ בלחיצה על הפעמון ???? תוכלו לקבל הודעה על כל סרטון חדש שעולה כאן ◁ נשמח לתגובות. תודה. http://www.youtube.com/c/שירעד
תיאור השיר:
-----------------
מילים: ישראל דושמן (1947-1884) |
לחן: הרמן צבי ארליך |
עיבוד וניצוח: גיל אלדמע (2014-1928) |
ביצוע: חבורת "רננים" - Renanim Choir |
שנת הלחנה: 1908 | שנת כתיבה: 1912 | שנת הקלטה: 1976.
השיר "פה בארץ חמדת אבות" ("Here In The Land Of Our Loving Forefathers") ("Po BeEretz Hemdat Avot") הוא שיר תהילה לארץ-ישראל המתחדשת ולפריחתה של הגימנסיה "הרצליה" כמרכז החינוכי המרכזי הראשון בארץ ששפתו עברית.
שמו המקורי של השיר היה "ניצנים".
השיר, שהיה להמנון הגימנסיה והתפשט במהירות בארץ ומחוצה לה, נכנס לרפרטואר הזמר העברי בזכותו של חנינא קרצ'בסקי (1925-1877).
על השיר מספר חוקר הזמר העברי, אליהו הכהן, בספרו "בכל זאת יש בה משהו - שירי הזמר של תל-אביב", דביר, 1985, עמ' 16:
"בין כותלי הגימנסיה 'הרצליה' בתל-אביב הפך אחד משירי היאוש המרים ביותר של העם היהודי לשיר תקוה מן המלהיבים והמעוררים שנכתבו בארץ.
היה זה בחופש(ת) פסח תרע"ב (1912). תלמידי הגימנסיה עמדו לצאת לטיול האביב לגליל העליון. לקראת היציאה החליטו המורה לזמרה חנינא קרצ'בסקי, והמחנך ישראל דושמן (1947-1884), להכין שיר-לכת מעודד שיהיה כעין המנון לטיול.
קרצ'בסקי, שכבר נודע אז כמלחין מחונן, העדיף שלא לנסות את כוחו בכתיבת לחן חדש, שיצטרך לעמוד במבחן, ובמקום זאת ביקש לאלתר מנגינה קיימת ובדוקה שקליטתהּ תהיה מובטחת ובכך תשרת את המטרה.
באותה עת נפוץ בעולם היהודי השיר 'מצעד הגלות' ('גלות מארש') שאת מילותיו כתב המשורר היהודי מוריס רוזנפלד (1923-1862). (השיר נכתב ביידיש לאחר פרעות קישינב). עשרות מנגינות הולחנו לשיר זה בעקבות תחרות שיזם כתב-עת יהודי בוַרשה. לאחר שהתפרסמו תוצאות התחרות ונקבעו הזוכים, הסתבר, כפי שקרה פעמים רבות אחרי כן, שדוקא מנגינה שלא זכתה בתחרות - פרי עטו של מלחין בשם ריכטר **, שזהותו המדויקת טרם התבררה - כבשה לבבות והחלה להתפשט ברחבי הגולה. במנגינה זו בחר קרצ'בסקי לשיר הטיול.
(** ב-1987 תיקן אליהו הכהן ועדכן כי מלחין השיר אינו ריכטר כי אם הרמן צבי ארליך, פרופסור למוזיקה מלבוב שבפולין, בשירונים שבהם התפרסמו עיבודיו לפסנתר ולקול הוגדר "הרמן עהרליך - מורה-נגן מאושר מטעם הממשלה").
לנגד עיניו של ישראל דושמן, שהתנדב לכתוב את מלות השיר, עמדו מילותיו הקודרות של רוזנפלד: "...עם מקל הנדודים ביד, / ללא בית, ללא ארץ, / ללא גואל, ללא ידיד, / ללא מחר, ללא היום."
באותו שבוע מלאו שלוש שנים לתל-אביב. דושמן, שראה בעיניו את ניצני התחייה - את המושבות ראש-פינה ומטולה שבהן לימד, את העיר העברית הראשונה בעולם ובה הגימנסיה העברית הראשונה בעולם, שבה פורחת הלשון העברית, שפת התורה - החליט לפַנּוֹת מן המנגינה את אווירת היאוש שהישרו מילותיו של רוזנפלד ובמקומן כתב שיר תחייה אופטימי ומפיח תקווה על ארץ שבה תתגשמנה כל התקוות.
תוך זמן קצר נסחפה כל הארץ בשיר הזה. ברוך בן-יהודה, ממשתתפי הטיול בגליל (ומי שהיה סגן המנהל של גימנסיה 'הרצליה'), סיפר בזכרונותיו מימי ראשית הגימנסיה כיצד מרגע שלימד קרצ'בסקי את השיר "צלל האולם לשירתנו הנלהבת וצללה כל הארץ מיפו ועד מטולה במשך עשרת ימי הטיול". ההיסטוריון יוסף קלוזנר, שביקר בתל-אביב באותו אביב תרע"ב, הוזמן לנשף בגמנסיה, ורקד עם אחת התלמידות ריקוד של 'רונדו' לצלילי השיר הזה. ברשמי מסעו סיפר ש"השירה החדשה מיסודו של דושמן התפשטה בא"י יותר משירת 'התקווה'..".
מן הארץ נדד השיר לגולה, נדפס בשירונים והושר שם 'שם בארץ חמדת אבות'".
השיר, המובא כאן בביצוע חבורת "רננים", נטבע בשנת 2004 בתקליטור "חבורת רננים - האוסף".
על חבורת "רננים", סיפר גיל אלדמע (מחוברת התקליטור):
בסוף שנת 1960 התחלתי לעבוד ב"קול ישראל" (רדיו) כעורך תכניות זמר עברי ומעבד מוסיקלי.
באותם ימים, היתה תקליטיית קול ישראל דלה מאד בהקלטות מקוריות של זמר עברי, שירים רבים [...] לא נשמעו ברדיו כי לא היו להם הקלטות סבירות.
עמיתי לעבודה, אשר מאוחר יותר התמנה למנהל המחלקה למוסיקה עממית - חנוך חסון - יזם הקלטות של שירים עבריים בהרכבים מוסיקליים שונים. הוא רתם [...] את טובי המעבדים כגון נעם שריף, יחזקאל בראון, צבי אבני, שמעון כהן ועוד, והשירים המוקלטים מחדש החלו להישמע ברדיו.
חנוך הציע אז כי נקים "חבורת זמר" של קול ישראל אשר תקליט שירים שלא היו קיימים בתקליטייה [...] בחרנו את משתתפי החבורה מתוך חברי מקהלת "רינת" בניצוחו של גארי ברתיני (חנוך ואני היינו אז חברים במקהלה).
הזמרים ידעו לקרוא ולשיר מתוך תווים [...]. קראנו לחבורה הזאת חבורת "רננים" [...]. שרנו והקלטנו משיריהם של דוד זהבי, מתתיהו שלם, נחום נרדי, דניאל סמבורסקי, מרדכי זעירא, עמנואל עמירן ועוד... [...].
חבורת "רננים" החלה לפעול בשנת 1962 ובנוסף להקלטות אולפן רבות שעשינו השתתפנו גם במופעים פומביים של קול ישראל [...]. כך גאלנו שירים רבים אשר היו עלולים להישאר עלומים [...]".
ביצועים נוספים לשיר נמצאים גם הם בערוץ יוטיוב זה של "שיר עד", בפלייליסטים "שירי תקומה ומולדת" ו"חנינא קרצ'בסקי", מפי:
1. מקהלת צה"ל ותזמורת צה"ל.
2. מקהלת צדיקוב.
פה בארץ חמדת אבות
תתגשמנה כל התקוות.
פה נחיה ופה ניצור,
חיי זוהר חיי דרור.
פה תהא השכינה שורה
פה תפרח גם שפת התורה.
נירו ניר, ניר, ניר.
שירו שיר, שיר, שיר.
גילו גיל, גיל, גיל.
כבר הנצו ניצנים.
נירו ניר, ניר, ניר.
שירו שיר, שיר, שיר.
גילו גיל, גיל, גיל.
עוד יבואו זרעונים.
הקלטה ועטיפת תקליטור: באדיבות רפאל בינדר - הקלטה וניקוי דיגיטלי rafibi.
עריכה: אתי ירוחמי || "שיר עד" - העמותה למורשת הזמר העברי - Shir Ad.
אהבתם את הסרטון? ???? מוזמנים לעשות ???? ולהגיב.
תיאור השיר:
-----------------
מילים: ישראל דושמן (1947-1884) |
לחן: הרמן צבי ארליך |
עיבוד וניצוח: גיל אלדמע (2014-1928) |
ביצוע: חבורת "רננים" - Renanim Choir |
שנת הלחנה: 1908 | שנת כתיבה: 1912 | שנת הקלטה: 1976.
השיר "פה בארץ חמדת אבות" ("Here In The Land Of Our Loving Forefathers") ("Po BeEretz Hemdat Avot") הוא שיר תהילה לארץ-ישראל המתחדשת ולפריחתה של הגימנסיה "הרצליה" כמרכז החינוכי המרכזי הראשון בארץ ששפתו עברית.
שמו המקורי של השיר היה "ניצנים".
השיר, שהיה להמנון הגימנסיה והתפשט במהירות בארץ ומחוצה לה, נכנס לרפרטואר הזמר העברי בזכותו של חנינא קרצ'בסקי (1925-1877).
על השיר מספר חוקר הזמר העברי, אליהו הכהן, בספרו "בכל זאת יש בה משהו - שירי הזמר של תל-אביב", דביר, 1985, עמ' 16:
"בין כותלי הגימנסיה 'הרצליה' בתל-אביב הפך אחד משירי היאוש המרים ביותר של העם היהודי לשיר תקוה מן המלהיבים והמעוררים שנכתבו בארץ.
היה זה בחופש(ת) פסח תרע"ב (1912). תלמידי הגימנסיה עמדו לצאת לטיול האביב לגליל העליון. לקראת היציאה החליטו המורה לזמרה חנינא קרצ'בסקי, והמחנך ישראל דושמן (1947-1884), להכין שיר-לכת מעודד שיהיה כעין המנון לטיול.
קרצ'בסקי, שכבר נודע אז כמלחין מחונן, העדיף שלא לנסות את כוחו בכתיבת לחן חדש, שיצטרך לעמוד במבחן, ובמקום זאת ביקש לאלתר מנגינה קיימת ובדוקה שקליטתהּ תהיה מובטחת ובכך תשרת את המטרה.
באותה עת נפוץ בעולם היהודי השיר 'מצעד הגלות' ('גלות מארש') שאת מילותיו כתב המשורר היהודי מוריס רוזנפלד (1923-1862). (השיר נכתב ביידיש לאחר פרעות קישינב). עשרות מנגינות הולחנו לשיר זה בעקבות תחרות שיזם כתב-עת יהודי בוַרשה. לאחר שהתפרסמו תוצאות התחרות ונקבעו הזוכים, הסתבר, כפי שקרה פעמים רבות אחרי כן, שדוקא מנגינה שלא זכתה בתחרות - פרי עטו של מלחין בשם ריכטר **, שזהותו המדויקת טרם התבררה - כבשה לבבות והחלה להתפשט ברחבי הגולה. במנגינה זו בחר קרצ'בסקי לשיר הטיול.
(** ב-1987 תיקן אליהו הכהן ועדכן כי מלחין השיר אינו ריכטר כי אם הרמן צבי ארליך, פרופסור למוזיקה מלבוב שבפולין, בשירונים שבהם התפרסמו עיבודיו לפסנתר ולקול הוגדר "הרמן עהרליך - מורה-נגן מאושר מטעם הממשלה").
לנגד עיניו של ישראל דושמן, שהתנדב לכתוב את מלות השיר, עמדו מילותיו הקודרות של רוזנפלד: "...עם מקל הנדודים ביד, / ללא בית, ללא ארץ, / ללא גואל, ללא ידיד, / ללא מחר, ללא היום."
באותו שבוע מלאו שלוש שנים לתל-אביב. דושמן, שראה בעיניו את ניצני התחייה - את המושבות ראש-פינה ומטולה שבהן לימד, את העיר העברית הראשונה בעולם ובה הגימנסיה העברית הראשונה בעולם, שבה פורחת הלשון העברית, שפת התורה - החליט לפַנּוֹת מן המנגינה את אווירת היאוש שהישרו מילותיו של רוזנפלד ובמקומן כתב שיר תחייה אופטימי ומפיח תקווה על ארץ שבה תתגשמנה כל התקוות.
תוך זמן קצר נסחפה כל הארץ בשיר הזה. ברוך בן-יהודה, ממשתתפי הטיול בגליל (ומי שהיה סגן המנהל של גימנסיה 'הרצליה'), סיפר בזכרונותיו מימי ראשית הגימנסיה כיצד מרגע שלימד קרצ'בסקי את השיר "צלל האולם לשירתנו הנלהבת וצללה כל הארץ מיפו ועד מטולה במשך עשרת ימי הטיול". ההיסטוריון יוסף קלוזנר, שביקר בתל-אביב באותו אביב תרע"ב, הוזמן לנשף בגמנסיה, ורקד עם אחת התלמידות ריקוד של 'רונדו' לצלילי השיר הזה. ברשמי מסעו סיפר ש"השירה החדשה מיסודו של דושמן התפשטה בא"י יותר משירת 'התקווה'..".
מן הארץ נדד השיר לגולה, נדפס בשירונים והושר שם 'שם בארץ חמדת אבות'".
השיר, המובא כאן בביצוע חבורת "רננים", נטבע בשנת 2004 בתקליטור "חבורת רננים - האוסף".
על חבורת "רננים", סיפר גיל אלדמע (מחוברת התקליטור):
בסוף שנת 1960 התחלתי לעבוד ב"קול ישראל" (רדיו) כעורך תכניות זמר עברי ומעבד מוסיקלי.
באותם ימים, היתה תקליטיית קול ישראל דלה מאד בהקלטות מקוריות של זמר עברי, שירים רבים [...] לא נשמעו ברדיו כי לא היו להם הקלטות סבירות.
עמיתי לעבודה, אשר מאוחר יותר התמנה למנהל המחלקה למוסיקה עממית - חנוך חסון - יזם הקלטות של שירים עבריים בהרכבים מוסיקליים שונים. הוא רתם [...] את טובי המעבדים כגון נעם שריף, יחזקאל בראון, צבי אבני, שמעון כהן ועוד, והשירים המוקלטים מחדש החלו להישמע ברדיו.
חנוך הציע אז כי נקים "חבורת זמר" של קול ישראל אשר תקליט שירים שלא היו קיימים בתקליטייה [...] בחרנו את משתתפי החבורה מתוך חברי מקהלת "רינת" בניצוחו של גארי ברתיני (חנוך ואני היינו אז חברים במקהלה).
הזמרים ידעו לקרוא ולשיר מתוך תווים [...]. קראנו לחבורה הזאת חבורת "רננים" [...]. שרנו והקלטנו משיריהם של דוד זהבי, מתתיהו שלם, נחום נרדי, דניאל סמבורסקי, מרדכי זעירא, עמנואל עמירן ועוד... [...].
חבורת "רננים" החלה לפעול בשנת 1962 ובנוסף להקלטות אולפן רבות שעשינו השתתפנו גם במופעים פומביים של קול ישראל [...]. כך גאלנו שירים רבים אשר היו עלולים להישאר עלומים [...]".
ביצועים נוספים לשיר נמצאים גם הם בערוץ יוטיוב זה של "שיר עד", בפלייליסטים "שירי תקומה ומולדת" ו"חנינא קרצ'בסקי", מפי:
1. מקהלת צה"ל ותזמורת צה"ל.
2. מקהלת צדיקוב.
פה בארץ חמדת אבות
תתגשמנה כל התקוות.
פה נחיה ופה ניצור,
חיי זוהר חיי דרור.
פה תהא השכינה שורה
פה תפרח גם שפת התורה.
נירו ניר, ניר, ניר.
שירו שיר, שיר, שיר.
גילו גיל, גיל, גיל.
כבר הנצו ניצנים.
נירו ניר, ניר, ניר.
שירו שיר, שיר, שיר.
גילו גיל, גיל, גיל.
עוד יבואו זרעונים.
הקלטה ועטיפת תקליטור: באדיבות רפאל בינדר - הקלטה וניקוי דיגיטלי rafibi.
עריכה: אתי ירוחמי || "שיר עד" - העמותה למורשת הזמר העברי - Shir Ad.
אהבתם את הסרטון? ???? מוזמנים לעשות ???? ולהגיב.
אין תגובות עדיין. אתה יכול להיות הראשון שיגיב.

