שיר עד - שמש מוף - מילים: נתן אלתרמן | לחן: אלכסנדר (סשה) ארגוב | שירה: רחל אטאס, 1964 - Rachel Atas

מוזמנים להירשם ל"שיר עד" ◁ בלחיצה על הפעמון ???? תוכלו לקבל הודעה על כל סרטון חדש שעולה כאן ◁ נשמח לתגובות. תודה. http://www.youtube.com/c/שירעד
תיאור השיר:
-----------------
מילים: נתן אלתרמן (1970-1910) |
לחן: אלכסנדר (סשה) ארגוב (1995-1914) |
עיבוד: נעם שריף (2018-1935) |
שירה: רחל אטאס (2004-1934) |

שנת הלחנה: 1964.

השיר "שמש מוף" ("Shemesh Mof") הוא שיר מתוך המחזמר המצליח (הקומדיה המוזיקלית, כהגדרתו של נתן אלתרמן), "שלמה המלך ושלמי הסנדלר", שהעלה התיאטרון הקאמרי, בבימויו של שמואל בונים.

ארבע הצגות הרצה של המחזמר התקיימו במסגרת "פסטיבל ישראל 1964" (ההצגה הראשונה: ב-8.8.1964).
הבכורה התקיימה ב-12.9.1964 באולם הקאמרי בתל-אביב; ההצגה האחרונה - ב-1.1.1966.

המחזמר הוא עיבוד לעברית מאת נתן אלתרמן למחזה "החכם והכסיל: המלך שלמה והסנדלר", שכתב בשנת 1942 בגרמנית, ללא פזמונים, הסופר והמחזאי, סמי גרונמן. (*)
הוא מספר את קורותיהם בירושלים של שלמה המלך, החכם מכל אדם, ושלמי, הסנדלר השיכור והפוחז, שהיו דומים זה לזה באופן מפליא, ובמצוות המלך החליפו ביניהם את בגדיהם: שלמי קיבל את מחלצות המלכות והכתר, והמלך - את בגדי הסנדלר.
פזמוניו נכתבו על-ידי אלתרמן (מילים) ואלכסנדר (סשה) ארגוב (מוזיקה).
בין שחקניו: אילי גורליצקי (גילם ארבעה תפקידים - המלך בארמון, הסנדלר בשוק, המלך בשוק והסנדלר בארמון); יונה עטרי (גילמה את נעמה, אשת שלמי הסנדלר); רחל אטאס (גילמה את נופרית, בת פרעה); ועדנה פלידל (גילמה את בת-שבע, אם שלמה).

(*) המחזמר, שהעלה הקאמרי בין השנים 1966-1964, הוא גרסה מחודשת, מודרנית יותר, למחזמר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר", שעלה לראשונה ב-7.1.1943 בתיאטרון "האהל", בבימויו של משה הלוי. מחזמר מוקדם זה הוגדר כ"אבי המחזמר העברי". גם אותו עיבד אלתרמן מגרמנית, על פי המחזה "החכם והכסיל" של גרונמן (שזה אך עלה לארץ מגרמניה). את המוזיקה לפזמונים במחזמר זה הלחין עמנואל עמירן.
(להפקה של שנת 1964 חיבר אלתרמן פזמונים נוספים).

השיר "שמש מוף", המובא כאן בפי רחל אטאס, הוקלט ב-13.7.1964 על-ידי קול ישראל.
גרסה מושרת זאת כוללת בית שלישי, שאינו מושר בגרסת השיר שבתקליט המחזה.
יתכן כי זאת ההקלטה הראשונה של השיר.

שמש מוף מרחוק לי האירי,
עיר ציון היא מקום די חביב,
אבל איזו חברה, חי אוזיריס,
קרתנות, בטלנות, פרימיטיב.

הנביאים, ששפתם לא ברורה לי
מגדפים את ראשי הקהל.
השרים המה פרובינציאלים
והמלך הוא פרובינציאל.

ומציק לי החום
ומוחי לא תופס
ונמאס לי פתאום
רעמסס!
זה נמאס, חי פרעה
וחי עשר מכות
ושבע פרות
שמנות ודקות.
לא לומר זאת בקול. שקט. הס.
אבל מה לעשות?
זה נמאס.

בשלמה מחלחל איזה וירוס,
משלים הוא כותב כל היום.
בלי הפסק מקלקל הוא פפירוס,
מחבר איזה ספר איום.

לא קרבות תנינים על המים,
לא יינות של פרעה בגביעים.
רק מבוקר ועד בין ערביים
הלוויים בשופר מריעים.

ומציק לי החום...

רץ, עבר, גם שלום לא אמר לי,
נשאר פרא, זה טבע, זה טיב.
קצת תרבות, אבל אופי ברברי
שעבר בירושה מאביו.

הנשים הרואות את מראהו
מתעלפות מרוב שמן המור.
את כולן זה מקפיץ לחבקהו
אך אותי זה מקפיץ מן העור.

ומציק לי החום...

מקור: הספרייה הלאומית. באדיבות רפאל בינדר - הקלטה וניקוי דיגיטלי rafibi.

עריכה: אתי ירוחמי || "שיר עד" - שימור הזמר העברי - Shir Ad.

אהבתם את הסרטון? ???? מוזמנים לעשות ???? ולהגיב.