מילים: נתן יונתן (2004-1923) |
לחן: נחום (נחצ'ה) היימן (2016-1934) |
עיבוד: קרלוס מירנדה (נ' 1945) |
ביצוע: גידי גוב (נ' 1950) |
שנת כתיבה: 1957 | שנת הלחנה: 1969 | שנת פרסום: 1977.
מילות השיר "פנס הזכרונות" נדפסו לראשונה בספרו של נתן יונתן, "אשר אהבנו: שירים", ספריית הפועלים, 1957.
נחום (נחצ'ה) היימן הלחין את השיר בשנת 1969, בעת שהותו בפריס.
השיר הושר לראשונה על-ידי גידי גוב בשנת 1977, בתכנית ספיישל בגלי צה"ל, שהוקדשה לשיריו של נתן יונתן המולחנים על-ידי נחום היימן.
ביצוע זה נטבע בתקליטור "נתן יונתן - בין אביב לענן - שירים ולחנים", תקליטור 2 (מתוך 5), "הרדופים" (2003).
האור מהיר מכל מסע,
הוא טס ריבוא מיליון שנים,
עתה הוא שח בפנסיו
את סיפוריו הנושנים.
בחוג אורו החרישי
הזמן רוגע ונכנע
ומפייס זוג ישישים
על ספסלם שבפינה.
בעיגולו החרישי
הוא נח
אצלי,
על השולחן.
ושח בעצב אנושי:
"אתה שלי, אני שלך"...
הזיכרונות בוסתן יפה,
באילניו דממה כבדה.
ואם נאבה או לא נאבה -
הכל הווה לאגדה.
מסע ארוך, ריסי-אבק
על שמורותיו העצומות,
אולי שכח להרף דק
בדידות חייו על אדמות.
זכר, אך לא הבין על מה
היו עיניה כה חיוורות,
עת כף-ידה הניכלמה
נגעה רוגשת בבשרו.
היא לא תבין אותו לעד,
אולם יפה ונבונה,
תשתוק עימו דקה אחת,
אשר בכה עשרים שנה.
מסע נפלא היה היה
מה טוב שכך אל שולחני
יושבים טנדו ודומיה
פנס של אור וגם אני.
את עפעפיי אני מרים - ( - בית זה אינו מושר כאן)
מעגלים מעגלים,
אראה בדמי כיצד עולים
באש-הזמן הפרפרים.
ומול האח, בחוג-האור ( - בית זה אינו מושר כאן)
נשאר אדם וזוג עיניו,
הוא שט הערב לאחור
אל חורשתם של זיכרוניו.
ומפוייס, כל דינריו
יתן במחיר חיוך אחד,
שיוותר עמו לבד
בעיגולה של המנורה.
האור מהיר מכל מסע...
עריכה: אתי ירוחמי.
"שיר עד" - העמותה למורשת הזמר העברי - Shir Ad
לחן: נחום (נחצ'ה) היימן (2016-1934) |
עיבוד: קרלוס מירנדה (נ' 1945) |
ביצוע: גידי גוב (נ' 1950) |
שנת כתיבה: 1957 | שנת הלחנה: 1969 | שנת פרסום: 1977.
מילות השיר "פנס הזכרונות" נדפסו לראשונה בספרו של נתן יונתן, "אשר אהבנו: שירים", ספריית הפועלים, 1957.
נחום (נחצ'ה) היימן הלחין את השיר בשנת 1969, בעת שהותו בפריס.
השיר הושר לראשונה על-ידי גידי גוב בשנת 1977, בתכנית ספיישל בגלי צה"ל, שהוקדשה לשיריו של נתן יונתן המולחנים על-ידי נחום היימן.
ביצוע זה נטבע בתקליטור "נתן יונתן - בין אביב לענן - שירים ולחנים", תקליטור 2 (מתוך 5), "הרדופים" (2003).
האור מהיר מכל מסע,
הוא טס ריבוא מיליון שנים,
עתה הוא שח בפנסיו
את סיפוריו הנושנים.
בחוג אורו החרישי
הזמן רוגע ונכנע
ומפייס זוג ישישים
על ספסלם שבפינה.
בעיגולו החרישי
הוא נח
אצלי,
על השולחן.
ושח בעצב אנושי:
"אתה שלי, אני שלך"...
הזיכרונות בוסתן יפה,
באילניו דממה כבדה.
ואם נאבה או לא נאבה -
הכל הווה לאגדה.
מסע ארוך, ריסי-אבק
על שמורותיו העצומות,
אולי שכח להרף דק
בדידות חייו על אדמות.
זכר, אך לא הבין על מה
היו עיניה כה חיוורות,
עת כף-ידה הניכלמה
נגעה רוגשת בבשרו.
היא לא תבין אותו לעד,
אולם יפה ונבונה,
תשתוק עימו דקה אחת,
אשר בכה עשרים שנה.
מסע נפלא היה היה
מה טוב שכך אל שולחני
יושבים טנדו ודומיה
פנס של אור וגם אני.
את עפעפיי אני מרים - ( - בית זה אינו מושר כאן)
מעגלים מעגלים,
אראה בדמי כיצד עולים
באש-הזמן הפרפרים.
ומול האח, בחוג-האור ( - בית זה אינו מושר כאן)
נשאר אדם וזוג עיניו,
הוא שט הערב לאחור
אל חורשתם של זיכרוניו.
ומפוייס, כל דינריו
יתן במחיר חיוך אחד,
שיוותר עמו לבד
בעיגולה של המנורה.
האור מהיר מכל מסע...
עריכה: אתי ירוחמי.
"שיר עד" - העמותה למורשת הזמר העברי - Shir Ad
אין תגובות עדיין. אתה יכול להיות הראשון שיגיב.

