שיר עד - הנה תמו יום קרב וערבו - מילים: נתן אלתרמן | לחן: מרדכי זעירא | ביצוע: חבורת שהם, 2003

מוזמנים להירשם ל"שיר עד" ◁ בלחיצה על הפעמון ???? תוכלו לקבל הודעה על כל סרטון חדש שעולה כאן ◁ נשמח לתגובות. תודה. http://www.youtube.com/c/שירעד
תיאור השיר:
-----------------
מילים: נתן אלתרמן (1970-1910) |
לחן: מרדכי זעירא (1968-1905) |
עיבוד: מרדכי (מוטקה) שָׁלֶף (נ' 1933) |
ביצוע: חבורת שהם - Shoham Group |
סולנים: יורם אגמון (נ' 1940) וגיורא רוס |

שנת פרסום מילים: תש"ה, 1944 | שנת הלחנה: 1960.

נתן אלתרמן כתב את השיר "הנה תמו יום קרב וערבו" ("Vine Tamu Yom Krav Ve'Arbo") ("Noe Has Ended The Battle Of Saul") בשנת תש"ה, בימים של שלהי מלחמת העולם השנייה, ושלוש שנים לפני הקמת המדינה.

השיר הוא בלדה היונקת את השראתה מהסיפור המקראי של נפילת שאול המלך על חרבו לאחר מפלת צבאו בקרב נגד הפלישתים על הגלבוע ונפילת בניו (שמואל א', פרק ל"א).

ניכר בשיר חותם הזמן שבו נכתב: כשברקע הימים הנוראים של שלהי מלחמת העולם השנייה והשואה, מציג השיר מוטיב של מנפילה לתקומה, ומדגיש את הזיקה שבין העם לאדמתו, המאפשרת לו לקום גם אחרי תבוסתו בקרב.

"נפלא שירו של נתן אלתרמן, שיר קצר המגובש בבנין צורתו ועומק תוכנו: קרב המלך שאול בגלבוע ותבוסתו. השורות הפיוטיות האלו כמה חזקות הן במיצוי הקשר בין העם לארצו מאז ועד היום, ומה משמעות הקרב וערך המות אם הם באים בתוך ולמען בית-החיים של הלוחמים עליו". (דבר, 1.6.1945).

"בספרו את סיפור נפילת שאול המלך [...], מציין אלתרמן במפורש את התקווה הלאומית שמעניקה הקרבת חיים כתקווה הקשורה לכאן, למולדת הארץ־ישראלית, ומעמיד באופוזיציה חדה את המוות במולדת ואת המוות בגולה. [...]" (חנן חֶבר: "ספרות ותחייה לאומית : ביקורת הקריאה הלאומית : אנלוגיה היסטורית ואלגוריה לאומית בשירת נתן אלתרמן בתקופת השואה").

"...הגיבורים הגדולים של השיר הם דמויות שאינן מופיעות בסיפור המקראי. אלה הם חייל זוטר שחזה במותו של המלך ורץ היישר משדה הקרב לספר לאימו. הגיבורה השנייה היא האם. [...] האם השכולה היא זאת שמנחמת את השליח על מות בנה ועל מות הבנים שמתו ושעוד עתידים למות למען העם וארצו. [...] מי שמסר את חייו על אדמתו, לא יאבד אותה. אלתרמן מגייס את ההוד המקראי, את גורלו הטרגי של שאול המלך ואת כישרון המשורר הענק שלו למען עמדות מוראליות ופוליטיות הקשורות במיתוס של מות גיבורים על הגנת הארץ. [...]" (ד''ר מיכל שוורץ: "אל תתאבל, זה פוגע במורל", מתוך האתר "929 תנך ביחד").

"אלתרמן שם בפיה של האם מונולוג שנותן ביטוי לתפיסה הציונית הלאומית. הנאום הפטריוטי שלה נותן ביטוי לחוויה שחוו הלוחמים של אחרי השואה, של מי שיודע להעריך את העובדה שהמלחמה היא מלחמה על אדמתו. [...] השיר כולו הוא סוג אנדרטה לדמותה של האם השכולה לדורותיה. [...]" (ד"'ר רחלי עופר: "התמודדות עם נפילה בקרב").

מילות השיר נדפסו בשנת תש"ה, 1944, ב"תו שין דלת : בעולם, באומה, בתנועה ובארץ : שנתון 'דבר' לדברי ספרות, עיון וסקירה", בעריכת זלמן רובשוב (לימים זלמן שזר, נשיאה השלישי של מדינת ישראל) (תל אביב: הוצאת דבר, עמ' 13-12).
בשנת תשי"ז, 1957, נכלל השיר בספרו של נתן אלתרמן, "עיר היונה" (תל אביב : הוצאת מחברות לספרות, עמ' 185-184).

לשיר חוברו שני לחנים.

הלחן הוותיק והנפוץ חובר על-ידי מרדכי זעירא ב-1960. כבר באותה שנה הוקלט השיר והתפרסם בביצועהּ של שושנה דמארי (2006-1923).

נתן אלתרמן התפעם מאד מלחנו של זעירא. סיפר יעקב אורלנד:
"פעם, בסוף שנות החמישים, ישבנו מיטיא (מרדכי) זעירא, נתן ואני במרתף הברווזים (מרתף אלנבי - ש.ע) [...] אלנבי, מול רחוב הס (בתל אביב - ש.ע). [...] אותו ערב השמיע לו מיטיא לראשונה את צלילי 'הנה תמו יום קרב וערבו'. [...] ואז אמר אלתרמן כמה מילים יפות מאד למיטיא, בישר מן הלב לאוזן, שלא כדרכו: '...אני מאד נפעם. ניגונך מוכיח לי דבר שפעמים רבות פקפקתי באמיתותו, כלומר שיתכן ויש ביצירה יותר ממה שהיוצר סבור שיש בה. אתה לא רק הבינות את השיר, לא רק פירשת אותו, אלא גם השלמת אותו. [...] הפחת בו חיים של משמעות שלא היתה נולדת בו בלעדי הלחן. [...] בלחן זה, לפחות, הוכחת לי ששמעת בשיר יותר מששמע בו מחברו. ויותֶרת זו היא כולה שלך'. [...] היתה זו פעם יחידה ששמעתיו מדבר כך אל יוצר, פנים אל פנים, [...] מיטיא החוויר ונתפעם. ביקש לבכות וקולו נשבר. מחמאה בלתי-צפויה כזאת מפי נתן, וישר כל-כך וללא עיטורי-סרק, לא שמע עוד, דומני, שום מלחין עברי מפיו. [...]". (יעקב אורלנד: "כז שירים - נתן היה אומר", הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"ה, עמ' 76-75).

הלחן השני לשיר חובר ע"י רונית אופיר (נ' 1951), והתפרסם בביצועהּ ב-1971 כסולנית במסגרת צוות הווי צנחנים, בתכניתו "אחרי לצנחנים", בעיבודו של יאיר רוזנבלום (1996-1944).

השיר, המובא כאן בביצוע חבורת שהם, בלחנו של מרדכי זעירא, נטבע בשנת 2003, בתקליטור לא מסחרי, "חבורת שהם - הבה נשירה".

ביצוע נוסף לשיר, מפי רונית אופיר (נ' 1951), בלחנהּ, נמצא גם הוא בערוץ יוטיוב זה של "שיר עד".

הנה תמו יום קרב וערבו
המלא זעקת מנוסה,
עת המלך נפל על חרבו
וגלבוע לבש תבוסה.
ובארץ, עד שחר קם,
לא נדמו פרסות הרץ,
ונחירי רמכו בדם
ומבשרים כי הקרב נחרץ.
הנה תמו יום קרב וערבו,
והמלך נפל על חרבו.

בהבריק על הרים אור יום
בא הרץ אל מיפתן אימו
ובנופלו לרגליה דום
את רגליה כיסה דמו.
את רגליה כיסה שני
ויהיה העפר שדה-קרב.
ובדברה אליו: קומה, בני -
מני דמע חשכו עיניו.
ויספר לה יום קרב וערבו,
איך המלך נפל על חרבו.

אז אמרה לו לנער: דם
את רגלי אימהות יכס.
אבל שבע יקום העם,
אם עלי אדמתו יובס.
את המלך פקד הדין.
אך יורש לו יקום עד עת,
כי עלי אדמתו השעין
את חרבו שעליה מת.
כה דיברה וקולה הרעיד.
ויהי כן. וישמע דוד.

הקלטה ועטיפת תקליטור: באדיבות רפאל בינדר - הקלטה וניקוי דיגיטלי rafibi.

עריכה: אתי ירוחמי || "שיר עד" - שימור הזמר העברי - Shir Ad.

אהבתם את הסרטון? ???? מוזמנים לעשות ???? ולהגיב.