שיר עד - אנשי עליה שניה - מילים: נתן אלתרמן | לחן: אריה לבנון | שירה: רפי קינן, 1970 - Rafi Keenan

מוזמנים להירשם ל"שיר עד" ◁ בלחיצה על הפעמון ???? תוכלו לקבל הודעה על כל סרטון חדש שעולה כאן ◁ נשמח לתגובות. תודה. http://www.youtube.com/c/שירעד
תיאור השיר:
-----------------
מילים: נתן אלתרמן (1970-1910) |
לחן: אריה לבנון (נ' 1932) |
עיבוד: אריה לבנון (נ' 1932) |
שירה: רפי קינן - במסגרת המופע "הקוקו והסרפן" |

השיר "אנשי עליה שניה" (נקרא גם "אנשי העליה השניה") ("Anshei Ha'Aliyah HaShniya") ("Second Aliyah") נדפס לראשונה בשנת 1958 בספר שיריו של נתן אלתרמן לקורא הצעיר, "ספר התיבה המזמרת" (איורים מאת צילה בינדר. תל אביב: הוצאת מחברות לספרות, עמ' 61-56).

אלתרמן, שעלה עם משפחתו לארץ בשנת 1925, במסגרת העליה הרביעית, העלה בשיר זה על נס את מייסדי הקבוצות והקיבוצים, שידעו לוותר על רווחתם האישית למען הכלל ולמען הרעיון. אלתרמן ביקש להצדיע ממרחק השנים לאותם "בני אדם משונים", שהטילו את כל כובד העול והאחריות על כתפיהם, בלי לחכות לעזרת שמים".

"ספר התיבה המזמרת" יצא לאור בשנת העשור למדינה (1958). היה זה בעיצומו של מאבק למען 'קיבוץ גלויות' שאותו הוביל דוד בן-גוריון, למול פיחות בערכים הלאומיים הקולקטיביים ודחיקת השירים הלאומיים שנתפסו כמיושנים בידי משוררי התקופה, ובראשם נתן זך.
בשעה זאת של התרחקות מהלאומיות, ביקש אלתרמן בשירי ספרו, (ולא רק בשיר הציוני "אנשי עלייה שנייה"), להעביר לקוראיו הצעירים, באמצעות שיחזור ומיחזור הישגי העבר המפוארים, מעין שיעור באידיאלים ציוניים של התיישבות ושל עבודה.

(הפרטים שלעיל לקוחים מסִפרהּ של פרופסר זיוה שמיר, "תיבת הזמרה חוזרת - על שירי הילדים של נתן אלתרמן". תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005).

לסיפור חלוצי העליה השניה בדגניה ומפעל חייהם חזר נתן אלתרמן בשנת 1961, במחזהו המקורי הראשון שעלה על הבמה, “כינרת כינרת” (הראשון שכתב היה "פונדק הרוחות"). הצגת הבכורה התקיימה ב-30.12.1961 בתיאטרון הקאמרי בתל-אביב, לרגל חנוכת האולם החדש של התיאטרון בפסאז’ "הוד" ברחוב דיזנגוף. המחזה בויים על-ידי גרשון פלוטקין. שיחקה בו גם חנה רובינא, שהושאלה במיוחד מ"הבימה".

השיר "אנשי עליה שניה" הולחן על-ידי מתי כספי (נ' 1949), אריה לבנון (נ' 1932) ויוסף שריג (1973-1944).

השיר, המובא כאן מפי רפי קינן, בלחן אריה לבנון, הושר על-ידו במסגרת המופע המוזיקלי, "הקוקו והסרפן", בעריכת דן אלמגור, שהעלה תיאטרון "יובל". הצגת הבכורה התקיימה בבית "הבימה", בליל יום העצמאות, ד' אייר תש"ל, 10.5.1970.

הוא נטבע בשנת 1970, תחת הכותרת "אוניות הגולים", בתקליט המופע, "הקוקו והסרפן" (CBS).

השיר, בלחנו של יוסף שריג, המושר בפי הגבעטרון, נמצא גם הוא בערוץ יוטיוב זה של "שיר עד", בפלייליסטים "נתן אלתרמן" ו"שירי ציונות".

להלן מילות הגרסה הכתובה של השיר, מתוך "ספר התיבה המזמרת" (מילות הגרסה המושרת רשומות על-גבי הסרטון):

הם היו עלמים צעירים,
הן היו עלמות צעירות.
כעולים חדשים, עם צרורות זעירים,
התהלכו ביהודה ובבקעת כנרות.

הם (בערך לפני חמישים שנים)
ארצה באו, להיות חלוצים ראשונים,
וכל רואיהם
אמרו עליהם:
איזה מין בני-אדם משונים!

עולים ארצה,
אל ארץ ביצות ושממות.
באמת, בני-אדם משונים מאוד.

הם אמרו: אין זה די לדבר
על ציון ועל ארץ אבות.
כי צריך לסקל ולחפור באר
ולחרוש ולזרוע, צריך לעבוד.

זאת אמרו ועשו. בין בזים ושונאים
הם עמלו עד בלי כוח בשדות קמשונים.
וכל רואיהם
אמרו עליהם:
איזה מין בני-אדם משונים!

אומרים, ועושים,
ויוצאים לעבוד.
באמת בני-אדם משונים מאוד.

הם אמרו: לא צריך שנירא
משודד ומצר ורודף.
יש לקום ולצאת לשמירה
על סוסה עם רובה על כתף.

זאת אמרו ועשו. בילל התנים
הם שמרו בלילות על שדות וגנים.
וכל רואיהם
אמרו עליהם:
איזה מין בני-אדם משונים!

מייסדים "השומר"
ומשיחים שיח סוד.
באמת בני-אדם משונים מאוד.


הם אמר: בלשונות נכר
מדברים היהודים. נחליט
מהיום (אל נאמר: ממחר...)
לדבר ולכתוב עברית.

ובעברית שרדמה בספרים ישנים
הם זימרו, התווכחו וערכו עיתונים.
וכל רואיהם
אמרו עליהם:
איזה מין בני-אדם משונים!

מדברים הם עברית
(אוזניכם השומעות!) -
באמת בני-אדם משונים מאוד.

הם אמרו: נייסד קבוצה
ונהיה אנשים אחים
ובכל, משרוך נעל ועד חולצה,
נתחלק בלבבות שמחים.

כך אמרו ונטו אוהלים לבנים
ובכנרת ודגניה התחילו חונים.
וכל רואיהם
אמרו עליהם:
איזה מין בני-אדם משונים!

מייסדים קבוצת-דגניה -
על איזה יסוד? -
באמת בני-אדם משונים מאוד.

לא היו נביאים הם ובני נביאים
אך ידעו הם: בארץ תקום האומה
אם בארץ יהיו פועלים עבריים
ושומרים עבריים ועובדי אדמה.

הם אמרו: עם עברי פה ברבות השנים
יזרע ניר, יבנה עיר וסדנות-אומנים.
וכל רואיהם
אמרו עליהם:
איזה מין בני-אדם משונים.

מפליגים בדמיון
וחולמים חלומות.
באמת בני-אדם משונים מאוד.

הם כיום את הארץ עוברים ורואים
בה סדנות ונירים וגנות פוריות,
איכרים, פועלים, חיילים עבריים,
מושבות וקבוצות וערים עבריות.

הם אומרים: עַם חורשים וזורעים ובונים.
מי פילל? מי חלם? מה שונים הזמנים!
וכל רואיהם
אומרים עליהם:
איזה מין בני-אדם משונים.

הדברים כה פשוטים...
מה לרגוש ולתהות?
באמת בני-אדם משונים מאוד!

הקלטה ועטיפת תקליט: באדיבות רפאל בינדר - הקלטה וניקוי דיגיטלי rafibi.

עריכה: אתי ירוחמי || "שיר עד" - שימור הזמר העברי - Shir Ad.

אהבתם את הסרטון? ???? מוזמנים לעשות ???? ולהגיב.