שיר עד - אל תיתנו להם רובים - מילים: נתן אלתרמן | לחן: סטפן וולפה | שירה: מקהלת קול ציון לגולה, 1951

מוזמנים להירשם ל"שיר עד" ◁ בלחיצה על הפעמון ???? תוכלו לקבל הודעה על כל סרטון חדש שעולה כאן ◁ נשמח לתגובות. תודה. http://www.youtube.com/c/שירעד
תיאור השיר:
-----------------
מילים: נתן אלתרמן (1970-1910) |
לחן: סטפן וולפה (1972-1902) |
ניצוח: יוחנן בוהם (1986-1914) |
שירה: מקהלת קול ציון לגולה - Voice Of Zion |

(המידע שלהלן מבוסס על פרסומים עיתונאיים ועל הרצאתו של פרופסור דן לאור באוני' תל אביב, "מ'אל תתנו להם רובים' עד 'זמר הפלוגות'").

שירו של נתן אלתרמן, "אל תיתנו להם רובים!" ("Al Titnu LaHem Rovim") ("Don't Give Them Guns"), התפרסם בט"ו באב תרצ"ד, 27.7.1934, בגיליון מ"ז של "טורים" - "שבועון של חבורת סופרים יחדיו", בעריכת חונכו של אלתרמן, אברהם שלונסקי.

השיר בעל מסר פצפיסטי. הוא השתלב עם תופעת המחאה האנטי מלחמתית שרווחה באירופה באותן שנים בעקבות טראומת מלחמת העולם הראשונה וזוועת השימוש שנעשה בה בגזים. תופעה זאת חלחלה גם ליישוב הארצישראלי. היא טופחה על-ידי שלונסקי וחבורת "יחדיו", עליה נימנה אלתרמן.

ניתן אולי לראות בשיר זה את השיר הפוליטי הראשון של אלתרמן. ניכרת בו השפעת שירו של ברטולד ברכט, "האגדה על החייל המת".

השיר הוא מונולוג של חייל פגוע גז ממלחמת העולם הראשונה שנפטר משחפת במוות איטי שנמשך 17 שנים. בשיר 17 בתים (כמספר שנות מחלתו), שבהם מגולל החייל בפני האחות הרחמניה הסועדת אותו בגסיסתו, את החוויות והרגשות שעברו עליו במלחמה ואחריה. לא אויביו אשמים במצבו אלא אלה ששלחו אותם לקרב והפקידו בידיהם רובים. השיר מסתיים במתן צוואה לאחות שלא לתת לשני בניו רובים.

לפי חיים גורי, את השיר, שפורסם בעיצומה של הצעקה "מלחמה במלחמה" בגל הפציפיסטי, כתב אלתרמן בעקבות ידיעות בעיתונות מ-1935 על מותו בבית חולים במרסיי של החייל האחרון שנפגע מגזים במלחמת העולם הראשונה (1918). "נזדעזע העולם. נכתבו עליו שירים ועל קברו הורמו ידיים בשבועה"; "האנושות עמדה לרגע אחד דום". כך תיאר גורי (בשם העט "חגי") את האירוע (למרחב, 9.7.1956, 10.7.1963, 28.3.1983).

השיר זכה עם פרסומו לתהודה רבה. הוא תרם למוניטין של אלתרמן הצעיר (אז בן 24). הוא נפוץ בעיקר בתנועות הנוער והתקבל כשיר שחיבר את הנוער הסוציאליסטי הארצישראלי אל החוויה האירופית של ההתנגדות למלחמה. על כך גם העיד חיים גורי בספרו, "השירה והזמן".

אלתרמן כתב אמנם את השיר כשהצורר הנאצי, היטלר, כבר היה בשלטון. אך, בעיקר החל משנת 1936, יחד עם קריסת הגל הפציפיסטי באירופה, חל מהפך בתפיסתו הפוליטית (כמו גם בתפיסת חבריו לחבורת יחדיו). באירופה נוצרה מציאות פוליטית חדשה לקראת מלחמת העולם השנייה. מציאות שאיימה על העולם: עליית כוחה והתחמשותה של גרמניה הנאצית ורדיפת היהודים שכבר החלה, כיבוש חבש על-ידי איטליה, ומלחמת האזרחים בספרד. על כך נוספו מאורעות הדמים 1939-1936 ביישוב. על רקע אלה נטש אלתרמן את עמדתו הפציפיסטית, והחל לאמץ השקפת עולם שנותנת לגיטימציה לאתוס האקטיביסטי והלוחמני של העם המותקף למען הגנה על החיים ועל האידיאלים של הרעיון הציוני. ביטוי מובהק לגישתו החדשה הוא שירו "זמר הפלוגות" מ-1938, שבו כתב: "את שלום המחרשה נשאו לך בחורייך - / היום הם לך נושאים שלום על הרובים".

ב-1938 נכלל השיר בספרו של אליהו מייטוס, "שירתנו החדשה: לקוטים למקרא ולדקלום" ("כִּנּוּס" על-יד דביר). זאת, למרות שאלתרמן התנער מהר מאד מהשיר, אולי התחרט על כתיבתו ופרסומו, ובחר שלא לכלול אותו באסופות כתביו.
רק לאחר מותו, נדפס השיר שוב, בספר "נתן אלתרמן: שירים 1935-1931" (הקיבוץ המאוחד, 1984).

השיר נחשב לאחד משיריו המדוקלמים ביותר של אלתרמן באותה עת. הוא הוקרא ע"י השחקנית רחל מרכוס, רעייתו של אלתרמן, בחג העשור של הנוער העובד וזכה ל"מחיאות כפיים סואנות בקהל הנוער"; הוא הוקרא בחגיגות יום הנוער הסוציאליסטי הבינלאומי בירושלים (דבר, 16.9.1934, 15.10.1934); הוא דוקלם ע"י טובה רינקוביץ' בתחרות לכשרונות צעירים בתל-אביב וזכה במקום ה-3 מבין 12 הזוכים (הארץ, 19.1.1940); הוא הוקרא ע"י חנה רובינא באירוע לציון י"א באדר שהתקיים ב-1940 בבית ההבראה לחלוצים, "ארזה" במוצא; ועוד...

מחבר הלחן, סטפן וולפה, היה מלחין יהודי גרמני קומוניסט, שנמלט מהיטלר והגיע לארץ. בארץ המשיך להחזיק בהשקפות הקומוניסטיות, לא למד עברית ולא התחבר לחוויה הציונית. ערב מלחמת העולם השנייה עזב לארה"ב, שם זכה למוניטין כמלחין של מוזיקה קלאסית. את "אל תתנו להם רובים" הלחין בארץ, במטרה שיושר "מלמטה", על-ידי פועלים או מקהלות ולא על-ידי אומנים.

ב-1991 זכה השיר ללחן חדש מאת דיויד ברוזה, אותו כלל באלבומו "נשיקה גנובה".

השיר, המובא כאן מפי מקהלת קול ציון לגולה, הוקלט ב-31.10.1951 ע"י קול ישראל.
מושרים בו 5 בתים, לא בסדר מיקומם המקורי.
השיר המקורי במלואו נמצא על-גבי הסרטון.
מתנצלים על איכות ההקלטה.

ביצוע של חבורת שהם לשיר נמצא גם הוא בערוץ יוטיוב זה של שיר עד, בפלייליסט "נתן אלתרמן".

וכעת - הנה המלחמה איננה.
המנורה צהבהבת. ואני ואת.
שבע-עשרה שנה עברו מאז עד הנה,
שם הרגו אותי לאט. לאט-לאט.

עוד אזכור אחות - פתאום... פתאום לפתע
באה האימה. ידענו את ריחה!
אמא צעקה - מדוע התחבאת?.
למה זה, ילדי, לבשת מסיכה?!

ונפרוץ קדימה אל המערבולת,
מסיכות הגז השוונו זה לזה.
לאחד קטן פגעתי בגולגולת
ושלושה גדולים דקרתי בחזה.

עוד אזכור אחות... כי לא צריך לשכוח ( - מושר: עוד אזכור אחות... הוי, לא צריך לשכוח)
הם היו כמוני. הם היו טובים.
רק אסור היה לקרב אותם לשלוח,
רק אסור היה לתת להם רובים!

אחותי. עוד רגע. שני בנים לי. שניים...
אהבתים מאד. ליבותיהם טובים.
אך בבוא היום... למען השמיים,
אל תיתנו להם רובים!

מקור: הספרייה הלאומית. באדיבות רפאל בינדר - הקלטה וניקוי דיגיטלי rafibi.

עריכה: אתי ירוחמי || "שיר עד" - שימור הזמר העברי - Shir Ad.

אהבתם את הסרטון? ???? מוזמנים לעשות ???? ולהגיב.