שיר עד - בין גבולות - חיים חפר | וסילי איבנוביץ' אגפקין | בביצוע אילקה (הלל) רוה - Bein Gvulot

מילים: חיים חפר (2012-1925) |
לחן: וסילי איבנוביץ' אגפקין |
עיבוד: גיל אלדמע (2014-1928) |
ביצוע: אילקה (הלל) רוה (2002-1916) |

שנת הלחנה: 1912 | שנת כתיבה: 1944.

בפתיח השיר שבסרטון נפלה טעות: המילים והלחן שוייכו בטעות לאלכסנדר ארקדוביץ' גינזבורג (תודה לאליהו שליסרמן על התיקון).

מתוך התקליטור "שדמתי... אילקה רוה שר" בהפקת העמותה למורשת הזמר העברי.

shir ad - "שיר עד" - העמותה למורשת הזמר העברי.

בין גבולות בהרים ללא דרך,
בלילות חשוכי כוכבים,
שיירות של אחים מבלי הרף
למולדת אנו מלווים.

לעולל ולרך
שערים פה ניפתח,
למך ולזקן
אנו פה חומת מגן.

אם השער נעול אין פותח
את השער ניפרוץ וניתוץ,
כל חומה בצורה ננגח
וכל סדק נרחיב ונפרוץ.

לעולל ולרך...

שיירה אל בכי ואל צער,
הישען על זרועי סב זקן.
גם לזה שסגר את השער
יום יבוא של נקם ושילם.

לעולל ולרך...

חיים חפר (פיינר) כתב את השיר "בין גבולות" בשנת 1944 על-פי לחן של שיר לכת רוסי שחיבר וסילי איבנוביץ' אגפקין בשנת 1912.
זהו השיר הראשון שחפר כתב. השיר מתאר את פעילות הברחתם של יהודים בדרך היבשה, בכלל זה מלבנון ומסוריה, לארץ ישראל. שמו של השיר כולל למעשה את תוכנו. חיים חפר, יחד עם לוחמי פלמ"ח מהכשרות צפון הארץ, היוו חולייה מיוחדת, אשר 'גנבה' את הגבול ללבנון במטרה להביא עולים ארצה. פעילות זאת נעשתה בלילות, בדרך לא דרך, וכדבר השיר: "בין גבולות, בין הרים, ללא דרך, בלילות חשוכי כוכבים".
את השיר כתב חפר על בלוק נייר סתמי, שמצא תוך כדי הפעילות.

בספרו - "חיים חפר מספר ומזמר: השירים הנבחרים ומה שמאחוריהם" (עורך: ערן ליטוין, הוצאת זמורה-ביתן, תשס"ה 2004, עמוד 122) - כותב חפר על השיר:
"ארנן עזריהו, הלא הוא 'סיני', שהיה אחראי על התרבות בפלמ"ח, הזכיר לי כי הוא הראשון שזיכה אותי בשכר סופרים. ומעשה שהיה כך היה. בכנס הפלמ"ח הסודי בשנת 1944 שנערך במעיין חרוד (ושבו לראשונה הופיעה מחלקת הטיס של הפלמ"ח במלוא הדרה, כאשר שלושה פייפרים עברו בטיסת 'הצדעה' מעל המתכנסים), הבאתי ל'סיני' את השיר 'בין גבולות', כאשר הבית הראשון והבית החוזר היו מוכנים לקריאה. 'סיני' אמר לי שהוא לא יכול לקרוא שיר כל כך קצר וביקש ממני להוסיף עוד בית. הוא אמר שאם אצליח להשלים את זה עד פתיחת הכנס, ייתן לי את 'שירי רחל' במתנה. 'סיני' סיפר לי שהתיישבתי על סלע, ובתוך עשר דקות הבית השני היה מוכן. את 'שירי רחל', כך אני זוכר, לא קיבלתי.
אגב, מקומות מוזרים שבהם כתבנו את הפזמונים שלנו, אחד מהם נכתב כשנחום שריג, אז מפקד חטיבת הנגב, ביקש מחיים גורי וממני לכתוב את 'שיר חורב'. זה היה מבצע שהתחיל קצת דרומה לבאר שבע, הגיע עד אל עריש בסיני וחזר לגבולות המנדט (בפקודת בן גוריון). חיפשנו בבאר שבע מקום שקט לכתיבה. העיר רעשה - טנקים, שריונים, משאיות, צעקות. לבסוף מצאנו את המקום הכי שקט בבאר שבע, בית הקברות האנגלי של חללי מלחמת העולם הראשונה. התיישבנו על מצבה וכתבנו. המנגינה הרוסית כבר היתה מוכנה".

עוד על השיר - מספרים חיים גורי וחיים חפר בספרם "משפחת הפלמ"ח / ילקוט עלילות וזמר" (בעריכת חיים גורי וחיים חפר, הוצאת "ידיעות אחרונות", 1977, עמוד 144):
"שיר 'החוליה'. עשרה אנשים חוצים מדי לילה בלילה את הגבול הסורי, או הלבנוני, ומביאים יהודים - גברים, נשים, ישישים וטף - בדרך ההרים לארץ-ישראל. 1944-1946. תשע בערב בחדרי האוכל של איילת השחר, כפר גלעדי, דפנה או חולתא. לחם ולקרדה ומסיימים בתה. יוצאים לשביל. גשש ראשון, גשש שני, ועוד שלושה - הכוח העיקרי. כנ"ל במשעול אחר. הולכים. לא שומעים את הצעדים, רק את הלב. מגיעים למקום המפגש. שמים ארבע אבנים לאורך הכביש, זזים שלושים מטר ושוכבים. פתאום, מגיע העם היהודי באוטו-משא צבאי של החברֶה שם, או באוטובוס של נהג שכיר שהחליט להיות מהר עצמאי. נשפכים כחמישים איש, נזרקים אל חשכת השדה ושותקים בשפיפה. אפילו את 'שמע ישראל' הם אומרים בלחש. משם, פונים לדרך, על צרורותיהם וכספם, הטמון בחיתולי התינוק ובשמלת הזקנה, המרשרשת עד אימה. אחרי שניים שלושה קילומטרים במעלה ההר, בחתחתים ובבוץ, מתחילה קינת העייפים ובכי ילדי השיירה. טוב, מה עושים? מרימים את העם עלי שכם, תוחבים חתיכת סוכר לתינוק וקדימה לדפנה!... עכשיו מותר כבר לגלות כי בדרכי היבשה מסוריה, לבנון, עיראק, תורכיה ופרס הגיעו בימים ההם בחשאי ארצה, כשתי רבבות יהודים".

מלווה את הסרטון: צילום של "פלוגה ג', פורצי מעלה הפלמ"ח, בזמן מסע", 1943 - אוצר תמונות הפלמח - The Palmach photo gallery. מתוך אתר פיקיוויקי. בצילום מוטמעת תמונתו של אילקה (הלל) רוה.

עריכה: אתי ירוחמי