שיר עד - שיר החבלנים - חיים חפר | משה וילנסקי | בביצוע אילקה (הלל) רוה - Shir ha'Khablanim

מילים: חיים חפר (2012-1925) |
לחן: משה וילנסקי (1997-1910) |
עיבוד: גיל אלדמע (2014-1928) |
ביצוע: אילקה (הלל) רוה (2002-1916) |

שנת כתיבה והלחנה: 1948.

מתוך התקליטור "שדמתי... אילקה רוה שר" בהפקת העמותה למורשת הזמר העברי (2005).

shir ad - "שיר עד" - העמותה למורשת הזמר העברי.

כבר הלייל יורד ועוטף את ההר
והתן מיילל בגנים,
במישעול התלול היורד אל הכפר
שוב צועדת כיתת חבלנים.

התרמיל על גבנו, כבד המיטען,
והדרך קשה וטרשית,
"עוד שלושה קילומטר, מעליש, יא חבלן,
ואזי ידבר דינמיט".

אל כפרי האוייב את ההרס נביא,
במוקש ובדטו, בפתיל.
עוד אובייקט לא אחד יינשא באוויר,
עת חבלן את החומר יפעיל.

והיה אם נחזור ונשוב לבסיס,
והרוח תירעש בגנים -
שוב, עת ערב יבוא, המיטען נעמיס,
ו"לדרך כיתת חבלנים!"

"שיר החבלנים" עוסק בחבלנים הפלמ"חניקים, אבותיהם של אנשי ההנדסה הקרבית.

מחבר השיר, איש הפלמ"ח, המשורר, הפזמונאי והפובליציסט, חיים חפר (פיינר), מספר בספרו "חיים חפר מספר ומזמר: השירים הנבחרים ומה שמאחוריהם" (עורך: ערן ליטוין, הוצאת זמורה-ביתן, תשס"ה 2004, עמוד 121):
"בתחילת המלחמת העצמאות לא היו לנו תותחים, ואת חומרי הנפץ שהיו במקום פגזים נשאנו על הגב. בפזמון היתה שורה - 'אל כפרי האויב את ההרס נביא'. למרות שהפלמ"ח סבל אז אבדות נוראות, והיתה צריכה להיות תחושת נקם, פנה אלי בחור מן 'הנוער העובד' שהתגייס ל'חטיבת יפתח' ושאל למה להביא את ההרס אל כפרי האויב, מה הכפריים אשמים. שיניתי את השורה ל: 'אל קווי האויב את ההרס נביא'. יש עדיין ששרים 'אל כפרי...', וזאת ההזדמנות לתקן את השגיאה".

"הפלמ"ח התוודע אל מקצוע החבלה כבר מראשיתו, כאשר חיימקה לבקוב ועבּדו הכניסו קלבאסה מלאה חומר נפץ לתחנת רכבת בסוריה. בימי משמר-העמק לימדונו את המקצוע אנשי הקומנדו הבריטי ולימים קם התלמיד על רבו. שם זהרו שמותיהם של ראשוני הספֶּאצים: חיים זינגר (רון), שמעון בומזה ואחרים.
שם נתוודענו לז'ילניט, ל'סבון השקדים', ל'שוקולד', ל'פלאסטיק' (איזה כאב ראש!), לפתילים - השחור, האדום והרועם, לפריימרים, ל'לבנים', למוקשים ולבובי-טראפס. אחר כך ניצלנו את ידיעותינו בתחנות-המשטרה, במסילות-הברזל, בסירות-הצייד, בראדאר, באוניות הגירוש, בגשרים ובאירופה הכבושה. כשהתחילה המלחמה עמד לרשות הפלמ"ח מחנה גדול של חבלנים. הם היו הפגז החי הנושא את המטען אל המטרה" (חיים גורי וחיים חפר, מתוך ספרם "משפחת הפלמ"ח / ילקוט עלילות וזמר" (בעריכת חיים גורי וחיים חפר, הוצאת "ידיעות אחרונות", 1977, עמוד 200).

חפר הנציח ב"שיר החבלנים", כמו ברבים משיריו האחרים, 'מטבעות לשון' שהיו ממרכיבי הסלנג הפלמ"חניקי:
'מעלש' - לקוח מערבית. פירושו 'אין דבר'.
'דטו' - קיצור המילה 'דטונאטור', ההתקן המפעיל את חומר הנפץ (הדינמיט).
'פתיל' - פתיל ההצתה של הדטונאטור.

שיתוף הפעולה בין חיים חפר לבין המלחין, המנצח והמעבד משה וילנסקי (1910-1997) - שניהם חתני פרס ישראל לזמר העברי - החל במלחמת השחרור, עת כתבו יחד שירים עבור הצי'זבטרון, להקת הזמר והבידור של הפלמ"ח. רבים משיריהם אלה הפכו ללהיטים, בכללם: "שיר החבלנים", "הקרב האחרון", "בת שבע", "הציזבט", "היו זמנים".
אוסף שיריהם מאותה עת התפרסם בשנת 1948 בספר: "פלמ"ח, משירי הלוחמים, החבלנים, צ'יזבאת, שיר הטיסים" בהוצאת "נגן".

בפתיח הסרטון: תמונתם של משה וילנסקי (צולמה כנראה בשנות ה-50 של המאה ה-20. מתוך ויקיפדיה) ושל אילקה (הלל) רוה.
מלווה את הסרטון: תמונתו של אילקה (הלל) רוה.

עריכה: אתי ירוחמי