שיר עד - כלניות - נתן אלתרמן | משה וילנסקי | בביצוע שושנה דמארי - Kalaniot

מילים: נתן אלתרמן (1970-1910)
לחן: משה וילנסקי (1997-1910) |
עיבוד וניצוח: יצחק (זיקו) גרציאני (2003-1924) |
ביצוע: שושנה דמארי (2006-1923) |

שנת כתיבה והלחנה: 1945 | שנת הקלטה: 1988.

"שיר עד" - העמותה למורשת הזמר העברי - Shir Ad.

השיר כלניות בוצע ופורסם לראשונה ב-18/1/1945 בתל אביב, על-ידי הזמרת הצעירה, שושנה דמארי, בהצגת הבכורה של התכנית השנייה של תיאטרון "לי לה לו", שנקראה "ריאיון בלי-לה-לו".
השיר זכה מייד להצלחה סוחפת, והפך לשיר המזוהה ביותר עם דמארי.

סיפר המלחין משה וילנסקי:
"יום אחד שמעו ב'לי-לה-לו' על ילדה בשם שושנה דמארי וביקשו שתשיר בתיאטרון. שאלו אותה מי היתה רוצה שיכתוב לה שיר, והיא ענתה: 'וילנסקי'. היא הכירה אותי משירי אסתר גמליאלית.
כתבתי לה, להופעתה הראשונה ב'לי-לה-לו' שני שירים על פי מילים של אלתרמן: 'גמליאל', שיר מלא הומור על חמור בשם זה, שהיה אמור לפתוח את החלק הראשון של התכנית והיינו בטוחים שיהיה ה'שלאגר' שלה. כהדרן, מסרנו לה את 'כלניות' – בלדה כבדה, שעוד היססנו אם לקצר אותה, מחשש שהקהל לא יעמוד בה.
כבר בהצגה הראשונה גילינו באיזה שיר מן השניים בחר הקהל. אחרי 'כלניות' לא נתנו הצופים הנלהבים לשושנה לרדת מבמה. השיר תפס בבת אחת והושמע בלי סוף ברדיו. הוא בעצם עשה את שושנה דמארי" (ד"ר דן אלמגור, מתוך חוברת התקליטור "לאור הזכרונות - שושנה דמארי שרה משה וילנסקי", הד ארצי, 2006).

בסוף 1945, כתשעה חודשים לאחר שנתפרסם לראשונה, הפך השיר, שנועד להיות שיר רומנטי-נוסטלגי, לשיר מחאה כנגד המנדט הבריטי, כשהשם "כלניות" 'הודבק' ככינוי לצנחנים הבריטיים, חובשי הכומתות האדומות, שהוצבו בארץ ישראל. באחד הערבים אף פרצו הבריטים להצגת ה"'לי-לה-לו", אסרו את השמעת השיר ועצרו את מנהל התיאטרון, משה ואלין.

השיר "כלניות" הוטבע לראשונה ב-1948 על גבי אלבום הבכורה של דמארי, שנשא את השם "כלניות".

בשנת 1988, במופע הצדעה פומבי שנערך לכבודה לרגל קבלתה את פרס ישראל בתחום הזמר העברי לשנת תשמ"ח, שרה דמארי את השיר. הביצוע החי המוקלט מהמופע נדפס לראשונה בתקליטור "שושנה דמארי – ביתי שלי", בעריכת נחום (נחצ'ה) היימן, 2001 (סדרת "נוסטלגיה עברית") – ומובא כאן (הקלטה נדירה).

הערב בא. שקיעה בהר יוקדת.
אני חולמת ורואות עיני:
הגיאה נערה קטנה יורדת
ובאש כלניות לוהט הגיא

את הפרחים לצרור היא תלקט לה,
ובשבילים המתכסים בטל
אל אמא היא נחפזת וקוראת לה:
הביטי מה הבאתי לך בסל!

כלניות,
כלניות,
כלניות אדמדמות, אדמוניות.
כלניות,
כלניות,
כלניות מטוללות, חינניות.

שקיעות בהר תבערנה ותדעכנה,
אבל כלניות תמיד תפרחנה.
סופות לרוב תהומנה ותסערנה
אבל כלניות תמיד תבערנה.

כלניות,
כלניות...

שנים עברו, שוב השקיעה יוקדת.
הנערה כבר סבתא, ידידי.
הנה כבר נכדתה לגיא יורדת
ושוב כלניות פורחות בגיא.

וכשקוראת הנערה אליה:
"הביטי סבתא מה הבאתי לך,"
מצחוק ודמע זוהרות עיניה
והיא זוכרת שיר מזמור נשכח:

כלניות,
כלניות...

כן, הדורות באים חולפים בלי גמר,
אך לכל דור יש כלנית וזמר.
אשרי האיש אם בין סופות ורעם
פרחה הכלנית לו, לו רק פעם.

כלניות,
כלניות...

מלווה את הסרטון תמונה של שושנה דמארי, מתוך התקליטור "לאור הזכרונות - שושנה דמארי שרה משה וילנסקי", הד ארצי, 2006.

עריכה: אתי ירוחמי