שיר עד - הפינג'אן - חיים חפר | עממי ארמני | בביצוע יוסי בנאי - HaFinjan

מילים: חיים חפר (2012-1925) |
לחן: עממי ארמני |
עיבוד: יצחק גרציאני (2003-1924) |
ביצוע: יוסי בנאי (2006-1932), בליווי קהל |

שנת כתיבה: 1945/6 | שנת הקלטה: 1960.

השיר "הפינג'אן" נדפס בתקליטור "פלמחרוזת – שירי הפלמ"ח ודור מקימי המדינה", בהפקת העמותה למורשת הזמר העברי, 2004.

shir ad - "שיר עד" - העמותה למורשת הזמר העברי.

הרוח נושבת קרירה,
נוסיפה קיסם למדורה,
וכך בזרועות ארגמן
באש יעלה כקורבן;
האש מהבהבת,
שירה מלבלבת,
סובב לו, סובב הפינג'אן...

נזכר הפינג'אן איך אליו
החבר'ה הגיעו מקרב,
איך מוטקה הג'ינג'י רטן:
אחד לא יחזור כבר לכאן...
בדמע אין קצה
סובב לו בעצב,
סובב לו, סובב הפינג'אן...


מחבר השיר, חיים חפר, מספר על השיר "הפינג'אן" בספרו "חיים חפר מספר ומזמר: השירים הנבחרים ומה שמאחוריהם" (עורך: ערן ליטוין, הוצאת זמורה-ביתן, תשס"ה 2004, עמוד 52):
"כאשר הטילו עלי במטה הפלמ"ח להיות האחראי לאסירי הפלמ"ח, ישבתי אצל עדה גולומב. אליהו גולומב היה שר הביטחון הראשון במחתרת 'ההגנה', ועדה היתה אלמנתו, היא הייתה האמא של האסירים. היום הבית הוא 'מוזיאון ההגנה'. השולחן היה ענקי, הרהיטים היו עתיקים, ומדי פעם בפעם היה מגיע הגיס, שאול (מאירוב) אביגור, מפקד עלייה ב'. ואיך ידעו האנגלים שהוא הגיע? כי הוא דרש להגיף את כל התריסים בשל סודיות. כיוון שהיה לי בכל זאת קצת זמן בין הנסיעות לבתי הסוהר השונים, הבאתי בלוק נייר לשולחן הגדול ההוא. את המנגינה הארמנית הזאת שרו בפלמ"ח, בלָה לָה לָה ואני ישבתי ליד השולחן ובתוך מספר שעות כתבתי איך מכינים קפה. אחר כך תירגמו את זה לגרמנית ולאנגלית אך העיקר שרו את השיר בפלמ"ח בכיף. 'הפינג'אן' נכתב בתקופת המנדט הבריטי, ויש בו רמזים שמובנים לכל פלמחניק".

עוד על השיר - מספרים חיים גורי וחיים חפר בספרם "משפחת הפלמ"ח / ילקוט עלילות וזמר" (בעריכת חיים גורי וחיים חפר, הוצאת "ידיעות אחרונות", 1977, עמ' 234):
אלף, הפינג'אן זה לא איבריק. איבריק הוא קומקום-הנחושת בעל הידית הארוכה, ופינג'אן הוא ספלון קטן. זה אלף.
עכשיו בית: פינג'אן זה לא רק ספל ערבי קטן. פינג'אן זה גם מדורה, גם חברות, גם שירה וגם כזבים. זה בית.
עכשיו גימל: פינג'אן זה לא רק הנ"ל, זה גם נימוסי שולחן: מתחילים במפקד או בעלמה, כשהמוזג מרוחק מן הבכיר או מן הבחירה, ומעבירים מיד ליד עד שהפינג'אן מגיע אל היעד. על הלוגם לשאוב את הקפה ברעש, לפלוט אנחה של שביעות רצון ולשבח את עושה הקפה. כמו שנאמר: "נשתה ונשבח" וגו'. האחרים ממתינים לתורם אגב שירה או ספורי מעשיות. סימן למידות מגונות - מי שנטל פינג'אן שלא בתורו. גם המוזג חייב לזכור, שהקפה צריך להספיק לכולם.
כל פלמח'ניק היה מומחה לקפה, אך היו מומחים גדולים ממנו. למומחה כזה קראו: קהוו'אנג'י, והוא הוא שידע למצות את הסגולות היקרות של משקה-המלכים. בבחינת מועט המחזיק את המרובה. וגם בכך עדיף דור הפינג'אן על דור האספרסו".

הגירסה המושרת כאן נדפסה במקור באלבום הכפול "היה היו זמנים, מצעד פזמוני הישוב", תקליט 2 (1960), הד ארצי. מושרים בה הבית הראשון והשישי בלבד, מתוך שבעה בתים שבגירסה הכתובה:
הרוח נושבת קרירה,
נוסיפה קיסם למדורה,
וכך בזרועות ארגמן
באש יעלה כקורבן;
האש מהבהבת,
שירה מלבלבת,
סובב לו, סובב הפינג'אן...

האש לקיסם תלחש:
אדמו כה פנינו באש,
אם לנו תגבורת תותן
מכל בדל-ענף שבגן -
כל עץ וכל קרש
ישיר אזי חרש:
סובב לו, סובב הפינג'אן...

וזאת, בלא תוספת שבחים
מלאכת משקה-המלכים:
קפה וסוכר בו יותן
ומים - מחצית הקנקן;
ירתח פעמיים -
הוסיפו קצת מים,
סובב לו, סובב הפינג'אן...

ואם בשלישית חיש ירתח -
הלב יחרד וישמח,
יחזור הפסוק הנושן:
הנה הקפה כבר מוכן.
נשתה ונשבח:
יש טעם, יש ריח,
סובב לו, סובב הפינג'אן...

נגמע מן הספל לאט,
הנה מספרים כבר צ'יזבאט...
סיפור שעבר עליו זמן,
בשקט מצמיח זקן...
הבלוף מתפתח -
קנקן שוב רותח,
סובב לו, סובב הפינג'אן...

נזכר הפינג'אן איך אליו
החבר'ה הגיעו מקרב,
איך מוטקה הג'ינג'י רטן:
אחד לא יחזור כבר לכאן...
בדמע אין קצה
סובב לו בעצב,
סובב לו, סובב הפינג'אן...

שנים יעברו ודורות,
גבולות וגשרים ומדורות,
לזר לעולם לא יובן
מה טעם הזמר נוגן, -
צנחן ורזרבה
תמיד ייזכר בה -
ב"נַגְלֶה" נצחית של פינג'אן...

עוד על שיר "הפינג'אן" ניתן לקרוא בבלוג עונ"ש http://onegshabbat.blogspot.co.il/2011/07/blog-post.html

התמונות: מתוך אוצר תמונות הפלמח - The Palmach Photo Gallery.

עריכה: אתי ירוחמי