שיר עד - ל"ג בעומר - מילים: שמואל לייב גורדון | לחן: חנינא קרצ'בסקי | שירה: הדסה סיגלוב, 1962

מוזמנים להירשם ל"שיר עד" ◁ בלחיצה על הפעמון ???? תוכלו לקבל הודעה על כל סרטון חדש שעולה כאן ◁ נשמח לתגובות. תודה. http://www.youtube.com/c/שירעד
תיאור השיר:
-----------------
מילים: שמואל לייב גורדון (של"ג) (1933-1865) |
לחן: חנינא קרצ'בסקי (1925-1877) |
עיבוד: אילן נובקוביץ' (2015-1940) |
שירה: הדסה סיגלוב (נ' 1929) |
אקורדיון: אביב מלצר | חליל: יהונתן גלס |

שנת כתיבה: 1901.

מילות השיר "ל"ג בעומר" ("Lag BaOmer") נכתבו בשנת תרס"א, 1901, ופורסמו לראשונה באותה השנה בעיתון הילדים "עולם קטן" - "עיתון מצוייר לבני הנעורים", אשר נוסד ונערך על-ידי כותב המילים, שמואל לייב גורדון, וגיסו, אברהם ליב בן-אביגדור (שלקוביץ) (הוצאת תושיה, ורשה).

לפני הקמת המדינה, וגם בשנים שלאחר מכן, אימצו תנועות הנוער הציוניות את יום ל"ג בעומר כיום חגן המרכזי. החג ייצג עבורן את ערכיהן המרכזיים: מאבק לעצמאות, מרד כנגד העבר, גבורה צבאית, יציאה אל הטבע ותקווה לגאולת עם ישראל. בעקבות כך התפתחו מנהגי הדלקת המדורות והירי בחיצים ובקשתות. "היערה היערה" הפך לשיר-המנון לל"ג בעומר.

"'היערה היערה בקשת וחץ' - בשיר ילדים זה של ש.ל.גורדון (של"ג) היו מורים עברים, ראשונים לעברית בעברית, מוציאים בל"ג בעומר [...] את תלמידיהם אל היער, אל מחוץ לחוצות העיירה, אל 'חיק הטבע'. מהמורים היו שידעו כבר על כינוסי-סתרים ביערות ('סחודקה' ברוסית) אם של ציונים ואם של בונדאים, ומהם שידעו להחזיק אקדח ביד (הימים ימי-ראשית ההגנה העצמית). ‬אז הוחל לשוות לל''ג בעומר, כלחנוכה, צביון אחד, לא אגדיי, אלא של ממש, של גבורה לאומית, של מלחמה לחירות, והסיפור של שנים־עשר אלף זוגות תלמידים של ר' עקיבא שמתו בין פסח לעצרת וביום ל"ג בעומר נפסקה המגפה - את האגדה הזאת הוצאנו מחזקתה ופירשנוה בוודאות שאין עמה כל פקפוק, כי תלמידים אלה היו חיילים, לוחמי צבא בר־כוכבא אשר ר' עקיבא קראם אל דגל - - -. וכבר הגיעה לאזננו, בין שהסכמנו לה ובין לא, קריאתו של הענוג במשוררי התקופה יעקב כהן: 'בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום' - - לא ארכו הימים וקם 'השומר' ולאחריו יורשתו ההגנה ופלמ"ח שבתוכה - וצה"ל." (ז. דויד, "דבר", 4.5.1961).

מילות השיר, כאמור, נכתבו ופורסם לראשונה בשנת תרס"א, 1901.
בשנת תרס"ג, 1903, נכלל השיר בספר "הזמיר: שירי ילדים לזמרה ולמקרא", מאת נח פינס, תחת הפרק "שירים מלוקטים" (הוצאת מוריה, אודסה, עמ' 165-164).
נוסחו הכתוב ב "הזמיר":
היערה, היערה בקשת וחץ / נקומה נצאה - שם פרח ונץ / יציצו, יציצו מעל, מצמרת כל עץ, / שם ירק וזוהר ורחב אין-קץ! - / נרעישה היער, כדרור שם נעוף, / נשיר עם ציפור ונצפצף: צוף, צוף, צוף! / נשרוק עם חסיל ונזמזם עם הזבוב, / נרקוד עם צפרדע שוכנת בסוף; / נרוצה, אחים, הו, נרוץ, נשתובב! / נריעה, נצהלה, נגילה בכל לב! //
כל עשב, כל פרח יביע שם אומר: / היום ל"ג בעומר, היום ל"ג בעומר! //
אז יחד נבואה, נרגיעה בבר, / נציע הדשא הרך שם בר, / על יד פלג קט מתחמק מן ההר... / נשקיפה שמים בתכלת מעל, / שם ידא ברום בדמות ילד עב קל... / נקשיבה סוד שיח הגל אל הגל... / ובסתר היער יריע: טריל! טריל! / בנקיק האלון עוד יחרוק החסיל - / מה-יצר הלב אז מעונג וגיל!... //
שמים וארץ יביעו שם אומר: / היום ל"ג בעומר, היום ל"ג בעומר!;

בשנת תרס"ט, 1909, נדפס השיר בורשה, בהוצאת תושיה, בשירון "כנור קטן" - "אסף שירי ילדים בלוית טעמי זמרה לגני ילדים ולבתי-ספר. ערוך על־ידי אברהם פרנק;
בשנת תרע"ב, 1912, נדפסו תווי השיר (מימין לשמאל!), בלחנו של אברהם צבי אידלסון (תחת שמו העברי "בן-יהודה") ב"ספר השירים: קובץ שירים עברים וגרמנים לגני ילדים, לבתי-ספר עממיים ותיכונים", ב"מחלקה שניה. שירי שעשועים". עורך: אברהם צבי אידלסון (בן-יהודה) (ברלין וירושלם: חברת העזרה ליהודי גרמניה, שיר מספר 24, עמוד 20);

בשנת תרפ"ז, 1927, נדפסו המילים ותווי השיר בלחנו של חנינא קרצ'בסקי, בחוברת "צלילי חנינא - אוסף מנגינות שחוברו, עובדו או הותאמו על ידי חנינא קרצ'בסקי, מורה בגימנסיה העברית 'הרצליה' ובבית המדרש למורות בתל אביב" (הוצאת הגימנסיה העברית "הרצליה", תל אביב). החוברת ראתה אור במלאת שנה למותו של קרצ'בסקי.

בשנת תרפ"ד, 1924, 23 שנים לאחר פרסום מילות השיר ל"ג בעומר", תירגם ל. סִמָּן (אריה ליב בן-צבי סמיאטיצקי) את ספרו של לואיס קרול, "עליסה בארץ הפלאות", ובחר לשלב בו, בהלצה ובעיוות מכוון, את השיר (הוצאת אמנות, פרנקפורט ע"נ מין, מוסקבה-אודיסה, עמ' 20-19):
"אנסה נא לקרוא על פה את השיר 'ל"ג בעומר': 'היערה, היערה בקשת וחץ'. עליסה אספה ידיה, כמו שהיתה רגילה לעשות תמיד בעומדה לפני המורה, והתחילה לקרוא שיר, אך קולה היה צרוד והדברים יצאו מסורסים:
ל " ג ב ע ו מ ר
היערה, היערה, בקשת וחץ, / ארוצה, אמהרה, אטפסה על עץ; / על עצים ענפים ורמים אטפסה, / אפרוחים יתומים בקינים אחפשה. /
אביאם, ארחמם, אגדלם לתורה, / הם יהיו תלמידים, אני להם מורה. / ופן ילכו בקרי, לא יהיו קשובים, / אציגם בפינה, יצודו שם זבובים.
לא כן! אף כאן נכשלתי - קראה עליסה ודמעות נוצצו בעיניה [...].

השיר, המובא כאן מפי הדסה סיגלוב, נטבע בשנת 1962 בתקליט "הדסה סיגלוב - בשירי חגים" (הקלטות סטודיו).

היערה, היערה בקשת וחץ
נקומה נצאה - שם פרח ונץ
יציצו, יציצו מעל, מצמרת כל עץ,
שם ירק וזוהר ורחב אין-קץ! -

נשרוק עם חסיל ונזמזם עם הזבוב,
נקרקר עם צפרדע שוכנת בסוף;
נרוצה, נרוצה, אחים, הוי, נרוץ נשתובב!
נריעה, נצהלה, נגילה בכל לב! -

הקלטה ועטיפת תקליט: באדיבות רפאל בינדר - הקלטה וניקוי דיגיטלי rafibi.

עריכה: אתי ירוחמי || "שיר עד" - שימור הזמר העברי - Shir Ad.

אהבתם את הסרטון? ???? מוזמנים לעשות ???? ולהגיב.