שיר עד - האיר השחר - מילים: נתן אלתרמן | לחן: נעמי שמר | שירה: חבורת הזמר "צלילים בחולה", 2003

מוזמנים להירשם ל"שיר עד" ◁ בלחיצה על הפעמון ???? תוכלו לקבל הודעה על כל סרטון חדש שעולה כאן ◁ נשמח לתגובות. תודה. http://www.youtube.com/c/שירעד
תיאור השיר:
-----------------
מילים: נתן אלתרמן (1970-1910) |
לחן: נעמי שמר (2004-1930) |
עיבוד וניצוח: אריה ברכה (נ' 1947) |
שירה: חבורת הזמר "צלילים בחולה" |

שנת כתיבה: 1954 | שנת הלחנה: 1979.

נתן אלתרמן כתב את השיר "האיר השחר" ("He'ir HaShachar") לרגל ציון שנת היובל לעליה השנייה, שחלה ב-1954.
את השיר הקדיש לרחל המשוררת (רחל בלובשטיין-סלע) (1931-1890), מובילת השירה של דור העלייה השנייה, תוך תיאור דיוקנה ושילוב מוטיבים משירתה (מהשירים "אורי" ו"שם הרי גולן").

השיר נדפס לראשונה ב-31.12.1954, תחת החתימה נתן א., בעיתון "דבר", במסגרת "הטור השביעי".
בתשכ"ב, 1962, שב השיר ונדפס בשינויי נוסח קלים ב"הטור השביעי", תשי"ד-תשכ"ב.

כותרת השיר והרעיון המנחה שלו, אותו הציב אלתרמן בראש השיר (מתחת לכותרת), לקוחים מקטע מתוך "אוֹרָהּ הזרוּע" - זיכרונותיו של זלמן רובשוב (שז"ר) (לימים נשיאה השלישי של מדינת ישראל) מפגישתו הראשונה עם רחל (שהייתה לאהובתו), שהתקיימה בשנת 1911 בחוות כנרת. זיכרונות אלה נדפסו ב-30.4.1946 בעיתון "דבר", במלאת 15 שנים למותה של רחל:
"האיר השחר. עם עלייתי על הגבעה התרחבה הכנרת והאירה לקראתי בכל טוהר כְּחֶלתה השלווה; החצר הייתה מוקפת גדר ולגדר שער. לא הספקתי לגשת אל הגדר והנה מישהו מבפנים הסיר את הבריח מעל השער ומהחצר פרצה המולה חיה ומגעגעת. הדבר הראשון ששמעתי היה: מקהלה מופלאה של כנפי רננים ועליה מנצחת מרחוק שפה עברית צלולה, אדירה, מקסימה ומצווה - - מהחצר יצאה בסך עדת אווזים לבנים רועשת וגועשת ומתפלשת על פני כל הגבעה, ומאחורי העדר רועה תימורה, צחורת שמלה - - עצור נשימה הסתתרתי מאחורי הגדר עד אשר עברה כל האורחה הצחורה הזאת על פני. זאת הרועה הייתה המשוררת רחל".

בעיני שז"ר ואלתרמן, רחל, רועת-האווזים, הייתה התגלמותו של האדם החדש בארץ-ישראל, בת העלייה השנייה המייצגת את החלוציות ותקוות הגאולה.

נעמי שמר, שנולדה, גדלה והתחנכה בקבוצת כנרת, הלחינה בשנת 1979 קטעים מהשיר. הקלטה שלה לשיר נטבעה ב-1981 בתקליטהּ, "נעמי שמר - על הדבש ועל העוקץ" (CBS).

ב-1982 נדפסו מילות השיר והתווים בספר "נעמי שמר - ספר גימל", תחת הכותרת "מאיר השחר" בעברית, ו-"Rachel" באנגלית (הוצאת לולב, שיר 27).

השיר, המובא כאן בפי חבורת הזמר "צלילים בחולה" (מיסוד המעלה), נטבע בשנת 2003 בתקליטור החבורה, "שרים אלתרמן". התקליטור הופק במלאת 120 שנים ליסוד המעלה.

להלן נוסח השיר מ"הטור השביעי", 31.12.1954:
--------------------------------------------------------------------
ומבעד לחג חמישים, ומבעד
לרשעות מגליו של הזמן הקוצר,
הנה יד מסירה הבריח משער
ורועה תימורה שוב יוצאת מחצר...

נזכרנה הפעם בשיר. נזכרנה
ונשמע את קולו של היום שהחל
נשמענו עולה כמו בכי וכמו רנן
מן השם היהודי היפה: רחל...

אמנם כן, יש לזמן גם ארשת אחרת
ואין די כי נמשוך עליו דוק של פיוט.
ואומרים: נדייק ונספר גם פיק-ברך
וחולין וחולשות ופלגות-לביעות.

ואומרים: אל נוסיף, בתיתנו הלל לו,
לנשאו על זמנים אחרים לפליאה...
אמנם כן, ובכל אלה, אחים, ובכל אלה,
הוא דולק ומאיר כשחרית אין שנייה...

ואותו הפיוט והתום העובר בו
וכוחו של הלב הנשבע ונודר
הם אולי, חרף כל שנוסיף ונספר בו,
חותמו הנכון ועמוק ביותר...

הוא ניצב עם רועה תימורה במטפחת,
העולה מקברה מול אגם יהלום...
הה, כנרת שלי, - הוא לוחש איתה יחד -
ההיית או חלמתי חלום...

הה, כנרת שלי... מי ידע מה קובע
את ניצחם של שירים? דמות גולשת מתל:
כצליל נבל רונן ורוחק וגווע
נשתלבה היא לעד בשירת ישראל.

בשירה ובנוף. הה, עלמה מזמרת
וכובשת אגם... אי פייטן שנבלע
והיה לאחד עם מראה כברת-ארץ
כרחל-ושירה עם כנרת שלה?

ים ודמי... אלומות... עגלה מתרחקת...
וקורות העיתים משירות זקנתן...
ועלמה על ליבה כפותיה חובקת
כעל בן לו היה לה, על ילד קטן...

כך. היה זה זמנם של מתרס ושל מרד,
ושל קרב בו כרעו אמיצים ועזים.
אך דמותו בלי הפרד אחוזה ונשזרת
בדמותן הצחורה של רועות אווזים...

מה הוריש לאומה הוא? שדה ומחרשת.
מה ברא הוא? את דמות העובד העברי
ואת צליל העברית. מורשתו היא מורשת
אשר אין בלעדיה לא ציץ ולא פרי.

אבל חוץ מכל אלה דרך וכונן הוא
מין נימה שקוראים לה כלות נפש ותום...
מין עניין הנראה קצת נמלץ בעינינו...
אבל הוא הנותן את האור והחום.

שלל דמויות מוארות ממרחק... איזה פרק
מפואר ומופלא! עת חולפת כחוק.
הה, כנרת שלי... הקברים על הכרך
מאוושים דשא-עשב נישא וירוק.

ועוברה התקופה על פנינו, הינהה.
היא רועה תימורה. רוח קל מבדר
את שולי שמלתה. דום נראה את מראיה
כמו אז, עם שחרית מאחרי הגדר.

להלן הנוסח המושר, מתוך "נעמי שמר - ספר גימל":
---------------------------------------------------------------------
ומבעד לחג חמישים, ומבעד
לרשעות מגליו של הזמן הקוצר,
הנה יד מסיעה הבריח משער
ורועה תימורה שוב יוצאת מחצר...

יום מאיר - אלומות - עגלה מתרחקת
וקורות-העיתים משירות זקנתן
ועלמה על ליבה כפותיה חובקת
כעל בן לו היה לה, על ילד קטן.

כצליל נבל רונן ורוחק וגווע
העת חולפת כחוק
"כנרת שלי" - הקברים על הכרך
מאוושים דשא-עשב נישא
וירוק

נזכרנה הפעם בשיר, נזכרנה
ונשמע את קולו של היום שהחל
נשמענו עולה כדממה וכמו רנן
מן השם היהודי היפה "רחל"

הוא ניצב עם רועה תימורה במטפחת,
העולה מקברה מול אגם-יהלום
"כנרת שלי" - הוא לוחש איתה יחד
ההיית (ההיית) או חלמתי חלום

כצליל נבל רונן ורוחק וגווע
העת חולפת כחוק
"כנרת שלי" - הקברים על הכרך
מאוושים דשא-עשב נישא
וירוק

הקלטה ועטיפת תקליטור: באדיבות חבורת הזמר "צלילים בחולה" ורפאל בינדר - הקלטה וניקוי דיגיטלי rafibi.

עריכה: אתי ירוחמי || "שיר עד" - שימור הזמר העברי - Shir Ad.

אהבתם את הסרטון? ???? מוזמנים לעשות ???? ולהגיב.