שיר עד - שיר הפונדקית - מילים: נתן אלתרמן | לחן: גארי ברתיני | שירה: חנה מרון והדודאים, 1972

מוזמנים להירשם ל"שיר עד" ◁ בלחיצה על הפעמון ???? תוכלו לקבל הודעה על כל סרטון חדש שעולה כאן ◁ נשמח לתגובות. תודה. http://www.youtube.com/c/שירעד
תיאור השיר:
-----------------
מילים: נתן אלתרמן (1970-1910) |
לחן: גארי ברתיני (2005-1927) |
עיבוד קולי: גארי ברתיני (2005-1927) |
עיבוד כלי: פולדי שצמן (1994-1922) |
שירה: חנה מרון (2014-1923) וצמד "הדודאים" - בני אמדורסקי (1994-1931) וישראל גוריון (נ' 1935) -
Hanna Maron & The Duda'im |

שנת כתיבה והלחנה: 1962 | שנת הקלטה: 1972.

"שיר הפונדקית" ("The Song Of The Innkeeper") לקוח מ"פונדק הרוחות", המחזה הראשון באורך מלא שכתב אלתרמן.

המחזה נמסר לתיאטרון הקאמרי בסוף 1959 ויועד לחנוך את משכנו החדש של התיאטרון, שנבנה בפסאג' שבפינת הרחובות דיזנגוף-פרישמן בתל-אביב. בשל הימשכות עבודות הבנייה, נדחתה חנוכת התיאטרון מ-1960 כמתוכנן, לדצמבר 1961, עם הצגת הבכורה "כנרת כנרת". גם היא פרי עטו של אלתרמן.

שנה לאחר מכן, בדצמבר 1962, עלה "פונדק הרוחות" בקאמרי, בבימויו של גרשון פלוטקין. חנה מרון שיחקה את הפונדקית, לצד יוסי ידין, אברהם בן-יוסף, אברהם חלפי, נינט דינר, עודד קוטלר, הדודאים ועוד.

"שיר הפונדקית" בוצע בו בפי מרון ו"הדודאים".
השיר לא נכלל בנוסח המקורי של המחזה, כי אם אלתרמן כתב אותו למען הסכמתה של מרון לשחק בו.
סיפרה מרון: "אם ניקח תפקיד שאהבתי, ושאני אוהבת להזכר בו מסיבה מיוחדת במינה, אוכל להזכיר כדוגמה את הפונדקאית. ולא משום שזה התפקיד המוצלח והמענין ביותר; אלא מסיבה אחת ויחידה, שכאן הייתי שותפת ליצירה; [...] מבחינת הכמות - תפקיד לא גדול, אבל צריך היה ליצור דמות. [...] ואולי נוסף לכך היתה גם הסיבה שיכולתי לשיר פזמון. ואני אוהבת לפזם. אני זוכרת, כקוריוז, כי זה היה הפיתוי שהביא אותי למחזה.‬ הייתי בחופש ולחצו עלי לשחק את התפקיד, ואני לא רציתי. כי רציתי להיות בחופש. [...] עד שברגע האחרון אמרתי: טוב, בסדר, אם אלתרמן יכתוב פזמון - אעשה זאת. חשבתי שלא יסכים. והסוף היה שהוא הסכים, והוא כתב את הבלדה, ואני נהניתי לשיר אותה" (מעריב, 6.1.1970).
במקום אחר העידה מרון, כי בשל הצורך לגשר על המעבר החד, שבו הפונדקית הצעירה והיפה הופכת במפתיע לזקנה, היא ביקשה מאלתרמן שיכתוב לה פזמון על הפחד מפני הזיקנה בליבה של כל אישה, וכך נולד "שיר הפונדקית". (דבר, 21.12.1962).

חיים גמזו, מבקר התיאטרון של "הארץ", שלל בביקורתו את משחק השחקנים במחזה. את שיר הפונדקית הגדיר כ"יפה", אך הסתייג משירתה של מרון. על כך העיד אלתרמן, כי אינו יכול להעלות על דעתו ביצוע יפה יותר של השיר מאשר בפיה של מרון. (דבר, 13.1.1963).

מרון כללה את השיר ברפרטואר השוטף שלה, והוא היה למעשה השיר המזוהה איתה ביותר. ביצוע מרגש שלה לשיר היה ב-29.6.1970, בהופעת הבכורה שקיימה ב"הבימה", לאחר שהחלימה מפציעתה בפיגוע טרור במינכן שבו נגדעה רגלהּ.

השיר, המובא כאן בפי חנה מרון ו"הדודאים", הוקלט ב-27.10.1972 על-ידי קול ישראל, לתכנית הרדיו, "דו רה ומי עוד", שהוקדשה למוזיקה מתוך הצגות תיאטרון בארץ.
ב-2004 נטבעה הקלטה זאת בתקליטור 2, "אלתרמן : איה", מתוך אוסף התקליטורים המחומש, "אלתרמן : האוסף - 93 שירים נבחרים" (מדיה דיירקט) - והיא מובאת מתוכו.

ביצועים נוספים לשיר נמצאים גם הם בערוץ יוטיוב זה של "שיר עד", בפלייליסטים "נתן אלתרמן", "הדודאים" ו"שירי במה, תיאטרון וקולנוע":
• חנה מרון ו"הדודאים" - הקלטה מ-1962.
• חנה מרון ו"הדודאים" - הקלטה מ-1984.

מלווה את הסרטון תמונה מעטיפת התקליטון "חנה מרון והדודאים - בשירי פונדק הרוחות". כותרת השיר בתקליטון: "זמר הפונדקית". צילום: מולה עשת (ליטרטון, 1962-3).

בא הזמן, הנה כך, זה הסוף, הנה כך, פונדקית,
מה עושים כאשר הוא מגיע?
מתקשטים, פונדקית, לפגישה חגיגית
עם הסוף המחכה ללא ניע.

קודם-כל השיער, שילבין ויואר...
והעור שייבש - רך וטוב, כמו קש.
והפה שילהט כמו קרח,
ולזכור את כיבוי העיניים, וקר
שיהיה גם הדם - איזה קור נהדר!...
עוד פרטים יש... אך זהו בערך.

ולכן, אם יוצאים למרחק, למרחק,
יש לומר את שיבחו של הגוף הפונדק.
שאחרי קצת שנים של סופה,
הוא יפה כמפולת יפה,
אך על אף חסרונות ופגמים,
אין אחר במקומו, לפעמים.

לפעמים, לפעמים,
נמצאים אנו פה קצת ימים,
נחפזים וטורחים והומים,
ויוצאים בלי לחזור, לפעמים.

כבר הוגד שהגוף, שהגוף
הוא, אם כך או אם כך,
רק בית חומר. נכון, אומנם כן הוא,
אבל חומר כזה, כה נאה ומשובח,
כבר כמעט לא מוצאים בימינו.

ולכן, בלכתך, מה יאמרו, פונדקית,
רק החליפה היא את הקליפה הגופית,
אך היתה זו קליפה שהספיקה
לאהוב ולחמוד, ולחלום חלומות,
ולבכות ולצחוק ולחשוק ולנשוק,
ואת זה היא בקושי הפסיקה...

ולכן אם יוצאים למרחק, למרחק,
יש לומר את שבחי העולם הפונדק.
שמפה לפעמים, כמסופר,
שב אדם אל פונדק של עפר,
ובשל כמה סיבות וטעמים,
הוא משם לא חוזר לפעמים.

לפעמים, לפעמים,
נמצאים אנו פה קצת ימים,
נחפזים וטורחים והומים,
ויוצאים בלי לחזור, לפעמים.

והלילה שקט, והלילה מואר כתמיד,
כי תמיד הוא אורחים מארח.
ונדלקת עליו כמנורה ענקית,
הלבנה, המכונה גם ירח.

עד הסוף מאירה, היא יפה ושמחה,
ובסוף מדביקה היא כמין מסיכה,
קצת זרה וקרה ומוזרת.
מסכה נפלאה, חגיגית, חגיגית,
רק דוממת מדי, וחיוורת כסיד,
או כאיזו תרכובת אחרת.

ולכן אם יוצאים למרחק, למרחק,
יש לזכור את שבחי העולם הפונדק.
המכיל בערבוב ממוזג,
עיצבון, ושמחה מלוא השק.
כי שני אלה בתור תאומים,
קיימים לעולם, לפעמים...

לפעמים, לפעמים,
נמצאים אנו פה קצת ימים,
נחפזים וטורחים והומים,
ויוצאים בלי לחזור, לפעמים.

לפעמים, לפעמים,
נמצאים אנו פה קצת ימים,
נחפזים וטורחים והומים,
ויוצאים... וחוזרים לפעמים.

מקור: הספרייה הלאומית. באדיבות רפאל בינדר - הקלטה וניקוי דיגיטלי rafibi.

עריכה: אתי ירוחמי || "שיר עד" - שימור הזמר העברי - Shir Ad.

אהבתם את הסרטון? ???? מוזמנים לעשות ???? ולהגיב.